19 באוקטובר 2021

מה קרה כשהשחקנית שושנה דואר החליטה לא לשתוק

השחקנית המחליפה של תיאטרון הבימה

ב-1949 החליטה השחקנית שושנה דואר שהיא לא שותקת. תיאטרון "הבימה", בו שיחקה מאז 1932, התעתד להעלות על הבימה את ההצגה "בני ערובה" והיא רצתה מאוד את תפקיד האם בהצגה זו. כמו הדמות, גם היא הייתה אם לשני ילדים שמדי ערב נשארו בבית כשאימא יצאה לתיאטרון, לא כל שכן העלילה שגיבוריה וגיבורותיה יוצאי ספרד. האודישן היה קצר: הבמאי הפסיק אותה באמצע. "התחננתי שישמע אותי אך הוא הועיד את התפקיד לגברת הראשונה, ולא התייחס כלל לדברי", כתבה. זה היה רגע מכונן בסיפור חייה המקצועיים והאישיים עד כדי כך ששולב בכותרת האוטוביוגרפיה שלה, "בת ערובה של התיאטרון".

שושנה דואר (משמאל) עם חנה רובינא (במרכז) / אתר התיאטרון הישראלי

היא נולדה בשנת 1908 בדמשק, סוריה, לשרה בת משה סקאל מוהדב ואליהו בן יוסף דואר מוצירי. זה היה בית ציוני, כל יום נתן האב פרוטה כדי שידברו עברית בבית. כבר בגיל הגן היה ברור שהיא רוצה לעמוד על בימה: "הייתי עולה על ספסל ויחד עם ילדה אחרת, שניצבה על ספסל ממולי, היינו שרות ועונות זו לזו". בבית הספר העברי שניהל יהודה בורלא היא דיקלמה את ביאליק וטשרניחובסקי, כשהייתה בת 17 עלתה המשפחה, הורים ושישה ילדים, לארץ.

התכנית הייתה ללמוד בסמינר לוינסקי למורות וגננות, אך כדי לעזור בפרנסת המשפחה היא עבדה כמדריכת תפירה וריקמה בחברת "זינגר". באותו זמן הייתה חניכה ב"נוער העובד" והצטרפה ל"סטודיה הדרמטית של התנועה" וקראה להם קטעים מן התנ"ך. היא ידעה שהיא רוצה להיות שחקנית, אך "בשלב זה של חיי עדיין לא הייתה מודעת למלוא המשמעות המעשית של קביעה זו, אותה למדתי על בשרי בעתיד". שיעור זה היה בראש ובראשונה שיעור באפלייה ודחיקה אל מאחורי הקלעים.

ב-1932 נבחנה ל"הבימה" והתקבלה. במבחן הראשון דקלמה את "לבדי" של ביאליק. אחרי הבחינה שנייה התקבלה. התפקיד הראשון היה שחקנית מחליפה לקבצנית הזקנה ב"הדיבוק" בזכות "קולי העמוק וקומתי הקטנה". 

היא נישאה וילדה בת ובן. לקושי לשלב קריירה ואמהות תוך ניסיון לצמצם את מידת רגשות האשמה, נוספו שעות העבודה הקשות והפחד פן תאבד את מקומה ב"הבימה", גם כשהיה רחוק מתפקיד ראשי. חנה רובינא אמרה לה: "תביאי מהר עוד ילד! עכשיו את ממילא מוגבלת, תנצלי את זה". פחות מחודש וחצי אחרי הלידה חזרה למשחק. 

לאורך השנים מילאה תפקידים קטנים או תפקידי מחליפה. באחת הכתבות עליה בעיתון כינו אותה "שחקנית ללא כוכב". הכוונה הייתה למקומה בקבוצת השחקנים ב"הבימה", אך בפרשנות אקטואלית היא הייתה שחקנית, רחוקה מלהיות לא כוכבת, כלומר סטאר.

לרשימת ההצגות של שושנה דואר באתר הבימה 

באוטוביוגרפיה שלה כמעט לא כתבה במפורש כי הופלתה על רקע המוצא שלה, אבל נראה שזו הייתה המציאות. "לא היה לי הלובי הנחוץ כדי לזכות בתפקידים שהתאימו לי". בסוף שנות השלושים קיבלה תפקיד קטן במחזה "האנוסים" על חיי היהודים בספרד. "הצגה זו היא דוגמה אחת מני רבות לעוול שנעשה לי בתיאטרון: כשרון המשחק שלי לא נפל מכשרונן של שחקניות אחרות, נראיתי ספרדיה יותר מכולן, והעברית שלי היתה נקיה מהמבטא הרוסי הכבד, שהיה זר לרוח המחזה". גם איתמר בן אב"י, שכתב על ההצגה, שם לב למבטא של השחקנים ש"לא היה די מזרחי".

שושנה דואר, 1980 / יעקב סער, לע"מ

במשך השנים כשביקשה לקבל לא רק "תפקידים קטנטנים, שאף אחת מהותיקות לא היתה מעוניינת בהם" חזרו ואמרו לה שהיא "צעירה וחדשה". בהצגה "טוביה החולב", כתבה, החליפה שלוש שחקניות. המאבק היה גם בשל מיעוט תפקידים לנשים בכלל: "מאז ומתמיד היו הנשים  מקופחות. בכל מחזה יש בין שבעה לעשרה תפקידי גברים ושניים עד שלושה של נשים בלבד. הרעב לתפקידי נשים הוא תמידי". 

הספר מספק הצצה לחייה של שחקנית מחליפה. לפעמים עלתה על הבימה תוך 24 שעות. תמיד הוקצתה לה חזרה אחת וזה תמיד היה מעט מדי. "לא פעם הרגשתי מנוצלת. כשהיו זקוקים לי, חטפו אותי, ובהזדמנויות אחרות התעלמו ממני", כתבה בגילוי לב. "אך אני שמחתי בכל הזדמנות שניתנה לי לעמוד על הבמה, הייתי עבד לתיאטרון". 

האודישן להצגה "בני ערובה" הגדיש את הסאה. "רצתי אל משרדי ההנהלה ופרצתי בבכי. הודעתי להם שלא אחזור לביתי עד שלא אקבל תפקיד הולם. 'אם אין לכם מה לתת לי, שילחו אותי הביתה! כל השנים אני מחליפה את כל השחקניות ומה נתתם לי?'". ידעתי שהתיאטרון זקוק לי, כתבה, "לא הייתה עוד מחליפה כמוני". 

מישהו דיבר על לבה והבטיח לה שייקחו אותה ברצינות. זה לא קרה. אך כעבור כמה זמן, רובינא נקראה למלא תפקיד בהצגה אחרת ודואר נקראה להחליף אותה. "עליתי על הבמה כמעט מהיום למחר. צוות השחקנים הקדיש לי בקושי שתי חזרות, וגם בהן נתנו לי להרגיש שהם עושים לי טובה". כמה פעמים החליפה את רובינא בהצגה זו? לא ברור, אך לא מספיק פעמים כדי ששמה יופיע ברשימת השחקנים של הצגה זו בארכיון ההצגות באתר "הבימה". 

שושנה דואר שיחקה גם בקולנוע, ב"גבעה 24 אינה עונה", "חבורה שכזאת" ו"לילסדה". בשנות השבעים הופיעה ב"תשדיר שירות" ללוטו ולרגע קט ובן-חלוף הייתה מפורסמת: "אחרי כל כך הרבה שנים בתיאטרון פתאום לאחר דקת שידור זיהו אותי ברחוב". 

שושנה דואר הייתה יקירת תל אביב, על שמה רחוב ביפו.

6 הצעות למשרד החינוך עם פרסום התכנית "נשים מזרחיות פורצות דרך" 

לא ככה מגיעות לרחוב על שם אישה

לנפץ את תקרת הזכוכית של עולם הספרות הישראלי מאת הסופרת איילת צברי