9 ביוני 2021

לא רק גולדה מאיר

תהיו רחל כהן-כגן*

ענת סרגוסטי צודקת. התרפקות על כהונתה של אישה בתור ראש ממשלה בישראל מרחיבה את הלב אך זורה חול בעיניים. דרושה מאסה קריטית של נשים בעמדות בכירות ולשם כך דרוש שינוי בסדרי העדיפויות (תסמונת גולדה: אשה אחת לא יוצרת שינוי, הארץ, 31.5.2021). כדי שזה יקרה, עלינו לשאת עיניים לאישה אחרת, רחל כהן-כגן, ולהקשיב למה שהיא אמרה מזמן.

רחל כהן-כגן / ארכיון הכנסת

יחד עם מאיר, הייתה כהן-כגן אחת משתי הנשים שחתמו על הכרזת העצמאות (מקרב 37 חותמים בסך הכול). היא נולדה ב-1888 באודסה, בה סיימה את לימודיה הגבוהים והתמחתה במתמטיקה. ב-1919 הגיעה לארץ. היא עבדה כגזברית וכמזכירת כבוד של הסתדרות נשים עבריות, הייתה נציגת הרשימה של הסתדרות נשים עבריות וארגון נשים לשיווי זכויות בוועד הקהילה בחיפה ועמדה בראש המחלקה הסוציאלית בו. 

לימים הייתה חברת כנסת (נשים, הליברלים). בשונה ממאיר, היא אינה דמות ידועה. היא מעולם לא תפסה את שדות הפעילות המסורתיים של נשים כחיסרון או כמקפצה, אלא חתרה להעלות את קרנם במערכת הפוליטית. זה היה מאבק כמעט אבוד מראש.

לקראת הבחירות לאסיפה המכוננת עמדה כהן-כגן בראש רשימת "נשים-ויצו". זו הייתה הפעם היחידה בה ארגוני נשים רצו לכנסת. בדצמבר 1948 היא התראיינה ל"הארץ". העיתונאית שולמית לבארי שאלה אותה איך היא מרגישה בתור אישה יחידה בפרלמנט של ישראל, מתוך הנחה שהיא "בודדה במלחמתה". כהן-כגן סיפרה שהגברים רואים בה אישה ולא פרסונה נבחרת ציבור, ולכן סביבת העבודה שלה לא נעימה ואף קשה, ודאי כשאת לבדך. 


שתיהן לא שכחו את מאיר, אך ידעו שמדובר על סיפור אחר. בשונה ממאיר, כהן-כגן צמחה ופעלה בארגוני נשים. בשלהי תקופת היישוב מאיר שימשה ראש המחלקה המדינית של הסוכנות; כהן-כגן הייתה ראש המחלקה הסוציאלית בוועד הלאומי.

הביקורת הייתה בין השורות, כשכהן-כגן דיברה על התנהלותה של נבחרת ציבור באשר היא. "האשה צריכה להישאר אשה ואל לה לחשוב שהיא עולה בחשיבותה אם היא מטשטשת את הגבולות שבין צִיר לצִירָה, בין העלאת בעיות 'שלה' ו'לא שלה'; אשה באשר היא אשה, על כל תכונותיה וסגולותיה, היא שצריכה וחייבת להופיע בפרלמנטים ובחיים המדיניים שלנו, ולא מין יצור המבטל את עצמו ואת עצמיותו ומשתדל להתקשט בנוצות זרות". בקיצור, אל תהיו גולדה מאיר.

בתור מי שצמחה ופעלה בארגוני נשים, שביסוד פועלם חברה ורווחה, כהן-כגן קראה לא רק להגדלת הייצוג של נשים בכנסת כפשוטו, אלא להעצמה של מה שהיא כינתה "נקודת הראות הנשית" בשלטון, לפיה חברה ורווחה ימוקמו גבוה בסדר העדיפויות.

מאיר היא מודל, כי בעצם עמידתה בראשוּת הממשלה היא הוכיחה שהדבר אפשרי. אך כדי לחולל שינוי מגדרי בתפקידי מפתח בישראל שנחיצותו מתבהרת גם עכשיו (אורי משגב, רק נשים יפתרו את בעיית עזה, 27.5.2021) דרוש לנו מודל אחר. 

כל עוד לא יעמדו בראש ענייני פנים ורווחה תוך קידום מיעוטים, נשים ואחרים, כל עוד נתפעם ממינוי של חברת כנסת לתפקיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון בלי לבדוק כמה נשים בכלל יש בה (לפי אתר הכנסת, אישה אחת ו-14 גברים), כל עוד נקרא לאישה לכהן כנשיאה תוך התעלמות מכרטיס הכניסה שלה לציבוריות הישראלית – אנחנו נישאר באותו המקום. 

* פורסם בעיתון הארץ, 6.6.2021

עוד על רחל כהן-כגן, גולדה מאיר ועל נשים במדינת ישראל בספר האשה מה אומרת? נשים בישראל בשנות המדינה הראשונות 


להזמנת הספר באתר הוצאת מאגנס

מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?
כוחה של סולידריות בין אמהות 
סופרת: פוסט מס' 2