23 בנובמבר 2021

מה ידעה פרידה לולו

האישה שהייתה הנצר האחרון לארגון ניל"י 

האישה הידועה בארגון הריגול ניל"י, שפעל בתקופת מלחמת העולם הראשונה ומטרתו העיקרית הייתה לרגל לטובת הבריטים ונגד העות'מנים ששלטו אז בארץ, הייתה שרה אהרנסון, שהתאבדה בגיל 27. חמישים שנה אחרי שירתה בעצמה, ראה אור ספר הנוער "שרה גיבורת נילי" מאת דבורה עומר. מלבד הגיבורה שרה אהרנסון, נזכרו בספר נשים אחרות שהיו קשורות לארגון: רבקה אהרנסון, אחותה הצעירה של שרה והצלע השלישית במשולש האהבים שטוותה עומר בין שתי האחיות לבין אבשלום פיינברג, שלימים נחשב ל"צבר" הראשון וטובה גלברג, שהייתה חברתה הקרובה של שרה אהרנסון ויצאה למשימות ריגול, בין היתר בדמשק. אישה אחרת הוזכרה בשוליים, אם בכלל: הייתה זו פרידה לולו. 

פרידה לולו / פורסם במקור במאמרו של ד"ר ישראל בן דוד


19 באוקטובר 2021

מה קרה כשהשחקנית שושנה דואר החליטה לא לשתוק

השחקנית המחליפה של תיאטרון הבימה

ב-1949 החליטה השחקנית שושנה דואר שהיא לא שותקת. תיאטרון "הבימה", בו שיחקה מאז 1932, התעתד להעלות על הבימה את ההצגה "בני ערובה" והיא רצתה מאוד את תפקיד האם בהצגה זו. כמו הדמות, גם היא הייתה אם לשני ילדים שמדי ערב נשארו בבית כשאימא יצאה לתיאטרון, לא כל שכן העלילה שגיבוריה וגיבורותיה יוצאי ספרד. האודישן היה קצר: הבמאי הפסיק אותה באמצע. "התחננתי שישמע אותי אך הוא הועיד את התפקיד לגברת הראשונה, ולא התייחס כלל לדברי", כתבה. זה היה רגע מכונן בסיפור חייה המקצועיים והאישיים עד כדי כך ששולב בכותרת האוטוביוגרפיה שלה, "בת ערובה של התיאטרון".

שושנה דואר (משמאל) עם חנה רובינא (במרכז) / אתר התיאטרון הישראלי


5 באוקטובר 2021

אינני עוסקת בספרות יפה אלא בספרות מכוערת

גיבורת השואה שרה שנר נשמית

ב-1955 חשבה שרה שנר-נשמית, בתקופת השואה פרטיזנית ובארץ מחנכת וסופרת, להשליך לפח את כתב היד של ספר הילדים עליו עמלה מזה מספר שנים. היא לא חשבה שסיפור על ילדים בתקופת השואה יעניין את הדור הצעיר במדינת ישראל. בתור פעילה מרכזית ב"בית לוחמי הגטאות" וכאחראית על הסברת תקופת השואה לילדים ולנוער שבאו למוזיאון היא ידעה שהנערים והנערות "מתעניינים בעיקר בגבורה, בצד הרומנטי של התקופה", וזאת בקרב חברי המחתרות הלוחמות. רגע לפני שגנזה אותו, ביוזמתה של בת דודתה צפורה, שלחה את כתב היד למשוררת ולסופרת לאה גולדברג, שחשבה אחרת. "הילדים מרחוב מאפו" ראה אור לראשונה ב-1958 והיה לראשון והמפורסם בספריה.

שרה שנר נשמית, 1963 / בית לוחמי הגטאות


24 באוגוסט 2021

מתי נפלה שושנה ג'מיל?

חברת אצ"ל שנפלה בקרב שנותר כהערת שוליים 

לפי דף ה"יזכור" באתר משרד הביטחון, שושנה ג'מיל נהרגה ב-2 ביוני 1948. כך גם חקוק על המצבה שלה, בקבר אחים, על פי התאריך העברי: כ"ד באייר תש"ח. על פי ארכיון בית ז'בוטינסקי, היה זה ב-17 במאי 1948. רשימה ובה הספדים פורסמה בביטאון הימין "חרות" באוקטובר 1948.

מקור: תיק שושנה ג'מיל / ארכיון בית ז'בוטינסקי


13 ביולי 2021

לא קונה את זה

חלוצת הצרכנות אירמה פולאק

אירמה פולאק הייתה חלוצת הצרכנות בישראל בתחום השמירה על זכויות הצרכנים והקניית מודעות לצרכנות נבונה. כלשון ההמלצה להעניק לה פרס ישראל, אותה לא קיבלה, פעילותה בתחום הייתה בגדר "מפעל חיים בתחום חינוך הציבור לתודעה צרכנית". בשנות החמישים היא הקימה את איגוד הצרכנים הראשון בארץ, שלימים נקרא המועצה הישראלית לצרכנות, ועמדה בראשו. היה זה בימים בהם חלה התאוששות מסוימת במשק הישראלי, אחרי שנות "צנע" הדוקות ומשבר כלכלי והקניות היו אחד מתפקידיה של אישה, עליה הוטלה אחזקת הבית באופן בלעדי. איש.ה לא דיבר.ה אז על לקוחות שתמיד צודקים וגם על לקוחות מהגיהינום כמו אמנון טיטינסקי או שוני סטרטינר מ"קופה ראשית" לא היה על מה לדבר. 

כוכבה שביט (קרן מור) קופה ראשית / כאן מימז  


29 ביוני 2021

הרופאה שהתעקשה להטיל סגר ולאכוף בידוד

ד"ר חנה ווייץ ומלחמתה במגפה לפני כמעט 120 שנה

בתחילת המאה הקודמת פרצה מגפת כולרה בארץ. באתר המועצה המקומית של זכרון יעקב, אז אחת ממושבות הברון רוטשילד, מסופר כיצד "בסוף 1903 הגיעה (המגפה) לאזור ... בשל כך הטיל נפתלי וייץ הסְגר על המושבה". עוד מסופר, כי עם הטלת הסגר, הוא ובת זוגו, רופאים במושבה, "עסקו שניהם באופן נמרץ בניהול מצב החירום". ככל הידוע, בפועל העניינים התנהלו קצת אחרת: מי שהייתה נחושה בדעתה להטיל סגר הייתה ד"ר חנה ווייץ, אחת הרופאות הראשונות במפעל הציוני בארץ ישראל אם לא הראשונה שבהן, ואף זו שהכריעה בעד סגר מוחלט, שהוכיח את עצמו.

ד"ר חנה ווייץ, 1949-1866 / עצלים לא באו


13 ביוני 2021

מטרתי הייתה להראות שאישה יכולה לנהל הוצאת ספרים

המו"לית ברכה פלאי  

יום אחד, כשעשתה ברכה פלאי את דרכה למשרדי ההוצאה לאור שלה, היא עצרה מונית. היא ביקשה מהנהג להסיע אותה למשרדים של "מסדה" בדרך ז'בוטינסקי ברמת גן. הנהג הסביר לה שהיא טועה: המשרדים של הוצאת "מסדה" נמצאים בגבעתיים ולא ברמת גן. היא הסבירה לו שהוא טועה: בגבעתיים נמצא בית הדפוס, ברמת גן  המשרדים. "נכון", אמר הנהג, "שמעתי שגם בדרך ז'בוטינסקי יש למסדה משרד, שם יושבת גברת זקנה וחותמת על צ'קים". היא אמרה לו: "הגברת הזקנה זו אני". לא הייתה זו הפעם הראשונה שהודגש הניגוד בין מעמדה ותפקידה של פלאי, מו"לית שייסדה בשנת 1932 את הוצאת הספרים "מסדה" ועמדה בראשה במשך שנים, לבין ההשתייכות המגדרית שלה. היא, אולי בתגובה, עשתה בדיוק את ההפך. 

ברכה פלאי 1986-1892 / חדשות


9 ביוני 2021

לא רק גולדה מאיר

תהיו רחל כהן-כגן*

ענת סרגוסטי צודקת. התרפקות על כהונתה של אישה בתור ראש ממשלה בישראל מרחיבה את הלב אך זורה חול בעיניים. דרושה מאסה קריטית של נשים בעמדות בכירות ולשם כך דרוש שינוי בסדרי העדיפויות (תסמונת גולדה: אשה אחת לא יוצרת שינוי, הארץ, 31.5.2021). כדי שזה יקרה, עלינו לשאת עיניים לאישה אחרת, רחל כהן-כגן, ולהקשיב למה שהיא אמרה מזמן.

רחל כהן-כגן / ארכיון הכנסת



31 במאי 2021

אישה אחת ששימשה ממשלה שלמה

בעקבות מרים מזרחי (1906–1975) 

בשנת 1954 בא עיתונאי של "הארץ" לשכונת שעריים ברחובות. בחוץ – רחובות צרים ובתים רעועים, עזובה וזוהמה, הוא מצא ילדים ששיחקו ליד פחי אשפה וערימות זבל. בתוך הבתים פנימה – ריהוט דל ועלוב. הרשויות וגורמי האכיפה ראו בתושבי שעריים "שחורים" ו"ביריונים" דיווח, וציטט מלים קשות שאמרו לו על יוצאי ויוצאות תימן, שהמקלדת פשוט לא סובלת. כשסייר בשכונה, הוא שוחח עם כמה מהוותיקים. אחד מהם אמר לו: "מתייחסים אלינו ברחובות כמו שמתייחסים אל הכושים בארצות הברית" והסביר כיצד האפלייה ניכרה בכל תחום מצד הרשויות. עם הוותיקים שראיין נמנתה אישה אחת: מרים מזרחי.  

מרים מזרחי: סיפורה של אישה, רחובות טיוי / צילום מסך


11 במאי 2021

צולם בלי ידיעתי

פוסט אורחת מאת דורית לב אשכלות

דורית לב

מתנ"ס ראשון בארץ, יום לימודים ארוך, קונצרטים מוסברים לנוער, יום הצופה, מכון להכשרת מדריכים ומדריכות, שיטת הוראה ללימוד עברית לעולים ועולות חדשים – את כל אלה הגתה ופיתחה חמדה אסיאו, שהייתה פמיניסטית, אשת חינוך ומפקדת ב"הגנה". אלו הם ילדיה הווירטואליים הקיימים עד היום, גם אם בלבוש שונה מעט. במונחים עכשוויים היינו ודאי מכנות ומכנים אותה "פורצת דרך", יזמית ושאר תארים מעולם המדע וההיי-טק, שמה היה נכלל ברשימת האנשים המשפיעים, היה לה דף פייסבוק או חשבון טוויטר ובוודאי הייתה דמות מוכרת.



20 באפריל 2021

מי אמר שאישה לא יכולה להיות טייסת

הטייסת רִנה לוינסון 19272021 

שבועיים לפני סיום קורס טיס מס' 6 של חיל האוויר הודיעו לרנה לוינסון שהיא מודחת. זה כבר היה בשלב המתקדם. בהתחלה, היא אמרה, לא הסבירו לה מדוע. ממרחק הזמן הבינה ש"אמרו שהייתי שחצנית מדי". מיד אחרי ההדחה פנו אליה מחיל האוויר וביקשו שהיא תישאר להדריך. אחרי הכול, היא כבר הייתה טייסת שקיבלה את ההסמכה שלה בחו"ל. במשך 25 שנה טסה בטייסת 100, אך הודרה מספר המורשת שלה, שיצא לאור לפני כמה שנים. 

לפני ארבע שנים נפגשנו בביתה בתל אביב. רנה (היא נהגה לכתוב את שמה הפרטי בכתיב חסר) לוינסון הייתה אז כבת תשעים. השנים שעברו נתנו פרספקטיבה, כשידעה להסביר מה אמרו עליה בחיל האוויר, בפנים וגם מאחורי הגב, אך לא הקהו את ההתקוממות נגד אפליית נשים – בחיל האוויר ובצה"ל ובחברה הישראלית.

rנה לוינסון / אילן ברונר, לע"מ


13 באפריל 2021

הלוחמת שחיל המודיעין הישראלי לא הכיר

בעקבות סילביה ביירק, שנהרגה במלחמת העצמאות 

סילביה ביירק נהרגה במלחמת העצמאות ב-4 ביוני 1948 בעת שירותה בירושלים, ביחידת ההאזנה של שירותי המודיעין, שנודעה לימים בתור יחידה 8200. היא הייתה בת 24 וחצי. עד לאחרונה, הקשר שלה ליחידה זו וכן נפילתה במהלך שירותה בה לא היה מוכר וידוע – גם לא לא.נשי מורשת המודיעין. פרט זה התגלה ואומת באחרונה, ובימים אלה מסתיים תהליך אישור ההכרה בה כחללה של חיל המודיעין ובתוך כך כנופלת הראשונה של יחידה 8200. ראשיתו של הגילוי בפינה "היה היתה" בתכנית "סדר יום" (כאן רשת ב') לפני כחצי שנה.

סילביה ביירק 1948-1923


7 במרץ 2021

מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר?

 5 הרהורים ושאלות למחשבה 

יום האישה הבינלאומי בפתח, וגם זו הזדמנות מעולה לספר על האישה שלכאורה כולנו מכירות. היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד שר במדינת ישראל, כיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי בימים בהם הונחו התשתיות לשירותים הציבוריים שכבר מזמן החלו להישחק, ואחרי כן בתפקיד שרת החוץ. בשנת 1969, והיא כבת שבעים, עמדה בראשוּת ממשלת ישראל. אבל מה בעצם אנחנו יודעות על גולדה מאיר? 

גולדה מאיר, 1950 / טדי בראונר לע"מ


7 בינואר 2021

היא מעולם לא חדלה להיות לוחמת

72 שנה לנפילתה של חוי (אוי) לויצקי

חוי לויצקי, מקלענית וחובשת, נודעה בקרב חברי וחברות פלמ"ח ובמורשתו בתור לוחמת שהייתה נחושה למלא כל משימה. במלחמת העצמאות, לנוכח ההוראה של הפיקוד לא לאפשר לנשים ללחום בקו הראשון, החליטה שהיא מסרבת. איציק אשכנזי, המ"מ שלה, סיפר שהיא אמרה לו: "דבר אחד תדע לך, אם אתה לא ממשיך להוציא אותי, אני מתאבדת, ממש מתאבדת". היא נהרגה ביום שישי, 7 בינואר 1949, בזמן שטיפלה בפצוע. 

חוי (חוה) לויצקי / אתר מוזיאון הפלמ"ח