17 במאי 2020

דרושה אשה שר לענייני בית ומשפחה

ההצעה ההיסטורית הזו היא עדיין אקטואלית*   


בסוף פברואר 1949, לאחר שהטיל נשיא המדינה חיים ויצמן על דוד בן-גוריון את המשימה להקים ממשלה, פנו חברות "האִגוד לשִווי זכויות נשים בישראל" לבן-גוריון בהצעה להקים משרד לענייני בית ומשפחה שבראשו תעמוד אשה בתפקיד שר. היה זה כחודש אחרי הבחירות לאסיפה המכוננת, שהייתה לכנסת, כאשר מציאות חייהן של נשים בישראל הייתה תלויה בין ההבטחה לשוויון לפי הכרזת העצמאות לבין מימושו. חברות האיגוד ובראשן עורכת הדין תהילה מטמון, ראו בכינונה של ממשלת ישראל הראשונה (עד אז הייתה ממשלה זמנית) שעה היסטורית. בעיניהן, זו הייתה הזדמנות לעגן את מקומם של הבית והמשפחה בסדרי השלטון הנבחרים ובתוך כך בסדר היום הישראלי. בעיצומו של המו"מ לחלוקת תיקים ומינוי שרים הן ביקשו לקחת בחשבון הקמת משרד שיטפל "בענינים שאולי אינם עומדים ברומו של עולם הפוליטיקה, אבל פתרונם הנאות עלול להוסיף משקל רב ערך ליציבות המדינה ולרִוְחת ושלוָת אזרחיה".


ממשלת ישראל הראשונה, מאי 1949 / הוגו מנדלסון לע"מ

בתזכיר לבן-גוריון הן הגדירו שלושה תחומים בהם יטפל משרד כזה: "בבעיות האשה, המשפחה והבית; בפִקוח על מוסדות הממשלה שימלאו חובתם כלפי האשה בהתאם לחוקה והזכויות המגיעות לה; בעִבוד הצעות לחוקים ותקונים בחוק להשגת שוויון בין האשה לגבר בחיים הצִבוריים בכלל ובמשפחה בפרט". 

הן הזכירו כי יציבות הבית היא ערובה ליציבות החברה, וכי לאור הייעוד של נשים בישראל – האימהוּת – הן מהוות בו עמוד תווך. משרד זה, כתבו, "יטפל בתקנות להטבת מצב המשפחה בכלל והאשה בתוך המשפחה כאם דור העתיד בפרט". לשם כך, המשרד "יחקור במצב הנשואין והגירושין, במקורות הסכסוכים הפנימיים המפוצצים את המשפחה והופכים את אבריה הצריכים להוות יסוד לאומה, לאברים מדולדלים בחברה הנופלים למעמסה על המדינה והצִבור". באחריות המשרד תהיה, בין היתר, תמיכה במשפחות שבראשן עומדת אשה בלבד, לרבות עגונות.


כדי לשווק לבן-גוריון את היוזמה הן הסבירו שמשרד לענייני בית ומשפחה ייקח חלק פעיל בפרויקט כור ההיתוך. בה בעת הן חתרו לעמוד על משמר קיומה של ההבטחה לשוויון. לנוכח גלי העלייה הצפויים "יש צורך במשרד ממשלתי אחד אשר ירכז בידיו את כל הבעיות שחשיבותן פעוטה כשהן נדחקות לקרן זוית בכל [מ]שרד ו[מ]שרד, אבל ערכן יהיה רב ליצירת עם אחיד וממוזג כשתמצאנה בכפיפה אחת למרותה של יד מארגנת ונבונה". 

במיוחד הדגישו את חשיבות הטיפול בעולות מארצות המזרח וכן נשים ערביות לשם "שִפור מצבן ותנאי חייהן בתוך המשפחה ומחוצה לה" ובכך "יהפוך אותן מאלמנט נחשל העומד כרגיל תחת השפעת כוחות השחור – מתנגדי הקדמה ומהוֶה תמיד אבן נגף בדרך התפתחותו של העם לכֹח פורה, יוצר ומתקדם". על משרד כזה תופקד אשה, ולא גבר, "הואיל והדברים קרובים ללבה" כי היא עצמה משתייכת לקבוצה העיקרית בה מטפל המשרד.

זו לא הייתה יוזמה בעלמא ולא הצעה בלתי סבירה. בפנייתן לבן-גוריון ציינו חברות האיגוד כי "מיניסטריונים כאלה כבר הוקמו בכמה ארצות נאורות בעולם". לצד פרסום התזכיר בעיתון "האשה במדינה", שהיה ביטאון האיגוד, הופיעה סקירה בנושא נשים בתפקידי שר במדינות שונות באירופה, כמו שרת חוץ, שרת דואר וטלגרף (היום: תקשורת), שרת סעד, שרת בריאות וגם שרה לענייני בית ומשפחה. במאמר המערכת צוין כי בממשלת ישראל הראשונה עתידה להיכלל רק אשה אחת בתפקיד שר, היא גולדה מאירסון (מאיר).

ההצעה נדחתה על הסף. במכתב, שנשא באופן סמלי את התאריך 8 במרץ, יום האשה הבינלאומי, השיב בן-גוריון כי "השאלות שעוררתן בתזכיר המצורף הובאו בחשבון בעת סידורי הממשלה החדשה". אמנם אחד השרים בממשלה זו היה שר המיעוטים, אך לא היה מדובר על נשים כקבוצת מיעוט נבדלת אלא על המיעוט הערבי במדינת ישראל, תפקיד שמילא בכור שלום שטרית. כידוע, גם בשנים הבאות משרד כזה לא קם.

מאז עברו למעלה משבעים שנה. חוקה אין, הכנסת חוקקה את "חוק שווי זכויות האשה" (1951) והפער בין ההכרזה "בלי הבדל מין" לבין מציאות חייהן של נשים בישראל הלך וגדל. שיעור הנשים בכנסת ובוודאי בממשלה אינו הולם את חלקן היחסי של נשים באוכלוסייה הכללית. ממשלת ישראל ה-35 צפויה להיות הגדולה בתולדות המדינה מבחינת מספר שריה ומבחינת המשרדים עליהם יופקדו, שפוצלו או הומצאו כדי לאייש עוד כיסא ומנגנון מיניסטריאלי. 

ריבוי זה מבליט את היעדרו של גוף שירכז ויפקח על עניינים כאלה בדיוק. השבועות האחרונים מחדדים את הכאוס בנוגע לענייני הבית והמשפחה במדינה: הפעוטות שנופלים בין הכיסאות בגני הילדים והעלייה בגילויי האלימות במשפחה הן רק שתי דוגמאות. גם אלה מלמדות שהסוגיות שהעלו נשים ב-1949 עודן בוערות. לא מן הנמנע שהצעתן להקים משרד לענייני בית ומשפחה היא אקטואלית. בנימין נתניהו ובני גנץ, אם כבר להמציא תיקים כדי להגדיל ממשלה, לא כל שכן למצוא תפקידים לנשים בה, מה דעתכם על הקמת משרד כזה?


על יוזמת ההצעה, עורכת הדין תהילה מטמון, מהפמיניסטיות החשובות שהיו כאן, אפשר לקרוא בספר האשה מה אומרת? נשים בישראל בשנות המדינה הראשונות בהוצאת מאגנס



להשיג בחנויות הספרים ובהזמנה ישירות מאתר ההוצאה לאור