28 בינואר 2020

השגרירה של דור ההשמדה

האישה שאספה דמעות*


תיעוד השואה היה מפעל חייה של מרים נוביץ. במלחמת העולם השנייה היא הייתה חברת מחתרת בצרפת, ולאחר שנאסרה פעלה להצלת הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג", שחיבר יצחק קצנלסון. עד מותה פעלה לאיסוף מקורות, גבתה עדויות, פרסמה ספרים והייתה למתעדת ואוצרת בבית לוחמי הגטאות בגליל המערבי, שנקרא על שם המשורר והמחנך.

מרים נוביץ 1990-1908


21 בינואר 2020

הרופאה הפמיניסטית שלימדה את שר החוץ לדבר אנגלית

בעקבות ד"ר חנה ברכיהו


ב-11 בינואר 1926 הכריזה אסיפת הנבחרים, הגוף הנבחר של היישוב העברי שפעל מול שלטונות המנדט הבריטי, "על שוויון הזכויות של הנשים בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים של היישוב העברי". היה זה ההישג הידוע ביותר של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות, אחד מארגוני הנשים המרכזיים בפלשתינה-א"י. ב-1932 הסתדרו 11 בכירות בו לתמונה קבוצתית. במרכז התמונה (יושבת) ד"ר רוזה וולט-שטראוס, יושבת הראש. לידה סגניתה, ד"ר חנה ברכיהו. מי היא היתה?

שנייה משמאל: ד"ר חנה ברכיהו / שרה עזריהו, התאחדות נשים עבריות


7 בינואר 2020

מי היתה "אמנו שרה"?

ליום עשרה בטבת


שרה שנירר, אישה שהיתה ועודנה דמות מופת בחברה החרדית, שחוללה מפנה גדול בתחום חינוך הבנות שם כשהקימה לפני כמאה שנה את רשת בתי הספר לבנות "בית יעקב", הלכה לעולמה ב-1935. אף על פי כן, שמה נקשר לזכרון השואה בקרב הציבור החרדי. הכיצד?