7 במאי 2019

שלוש שנפלו באוהל המטבח

בעקבות חברות הפלמ"ח לילה נעמי יוסף, תמר באומגרט ומרים אוסיה


בתשעה באוקטובר 1948 נפלו לילה נעמי יוסף, תמר באומגרט ומרים אוסיה, לוחמות פלמ"ח, בהפצצה של המצרים על הנגב הנצור. באותו הזמן הן נמצאו באוהל המטבח של הגדוד ליד קיבוץ דורות, על אדמות הכפר הוג'. שלושתן נולדו בשנת 1928, שלושתן היו חברות בהכשרה מגויסת, שלושתן נקברו יחד בקבר זמני בקיבוץ דורות, וביוני 1950 עוברו למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל. נסיבות נפילתן סמליות מאוד, ומזקקות את מקומן של נשים בפלמ"ח במלחמת העצמאות: לא שוויון אך שותפות גדולה בין הלוחמות ללוחמים. 

לילה נעמי יוסף

לילה נעמי יוסף נולדה ב-5 בספטמבר 1928, בתם של דב יוסף (לימים שר "הצנע") וגולדי יוסף לבית הופמן. גדלה בירושלים והצטרפה לפלמ"ח במסגרת הכשרה מגויסת בעין גב. במלחמת העצמאות שירתה בגדוד השלישי, השתתפה בכיבוש צפת, בכיבוש לוד ורמלה ושירתה בצריפין, שם היתה מ"מ. היא שמרה על הרוח השיוויונית וחסרת הדרגות של הפלמ"ח, שחוסר הפורמליות הוא חלק מסימני ההיכר שלו: גם כאשר פיקדה, קבעה לעצמה דרגת טוראית.

סופר עליה כי "באימונים, בסיורים, גם מעבר לגבול, בסוריה, ובעבודה הגדיל הרצון הכביר את יכולתה ובכל משימה הדורשת מאמץ לא פיגרה אחרי הבנים". בדף ה"יזכור" עליה באתר משרד הביטחון מצוין בין היתר כי "היא חיפשה ומצאה דרכים להגביר את התועלת של שירות הבנות לטובת מאמץ המלחמה וידעה להסביר את רעיונותיה בתוקף משכנע". בבית הפלמ"ח שמורים דברים מפורשים מזה. 

בין היתר אמרה: "נוהגים היו לומר בזלזול, שתפקיד הנערה לשעשע את הצבא, זוהי התבטאת גסה, אך נכונה בעיקרה. חיי-רוח הוגנים – הכרח הם למגוייס. קיום ההכשרה – כהכשרה, ויצירת בית ממחנה זה, לא היו ניתנים להגשמה, בלעדי הבחורות. במציאות נראו חיינו לעתים אפלים, אך לא תשבחות ולא תמונות טרזניות בעתונים – הן שקבענו את ערכנו. דווקא חיי יום-יום אלה, בהם נשאו הנערות ברצון בכל עול קשה – הם שהכלילו אותן בדפי ההיסטוריה. ומה שחשוב פי כמה: הן היוו גורם – בין שאר הערכים שיצרנו – אשר הביאו אותנו להתיישבות". 

במכתב אישי ציינה: "רק בספרים עוזבות נשים דרך חיים בעד אהוביהן. דעתי שקודם נערה צריכה לבחור בדרכה ואחר-כך במסגרת ההיא למצוא ידיד, אחרת היא פשוט מתייסרת". היא כתבה על חשיבותה של עצמאות, כי "רק בספרים עוזבות נשים דרך חיים בעד אהוביהן, על פי רוב הן מסירות את הגברים מדרכן ולא להיפך. וחברות בקיבוץ הבאה מתוך אינרציה משום שהבעל הלך לשם היא חלושה, רצופת לבטים ולא מוצלחת".

חברתה לגדוד, תמר באומגרט, נולדה ב-26 בנובמבר 1928 ביבניאל, התחנכה בקריית ביאליק, היתה חניכה ב"צופים" וב-1946 התגייסה לפלמ"ח, גם היא היתה בהכשרה המגויסת בקיבוץ עין גב. בנוסף לאימונים עבדה בגן הילדים. סופר כי היא "שאפה להמשיך להשתלם במקצוע החינוך ואף התחילה לקרוא ספרות מקצועית-פדגוגית. הילדים דבקו בה לאהבה". במלחמה מילאה תפקידים שונים בחטיבת יפתח: סיירות, בישול ואפסנאות. 

תמר באומגרט

מרים אוסיה נולדה ב-27 ביולי 1928 באלכסנדריה, מצרים. כשמשפחתה עלתה לארץ היתה בת ארבע. גדלה בירושלים. למדה בתיכון בבית הכרם, בפלמ"ח השתתפה בקרבות בצפת ובשער הגיא ובצריפין. במכתב אישי מיום 30 בנובמבר 1947, יום אחרי ההצבעה באו"ם, כתבה על החגיגות והשמחה עד השעות הקטנות של הלילה ועל הקושי שלה להירדם: "חלפו במוחי כל מיני הרהורים בקשר לגורלנו בעתיד. לתפקיד שירבוץ עלינו, לאחריות שלנו ולקרבנות שיידרשו מאתנו, לכל מיני בעיות שתתעוררנה, ושמי יודע אם נוכל לפתרן כראוי ואם נוכל לעמוד בפרץ ולייסד לנו מדינה הראויה לשמה. ספיקות רבות מילאו את לבי ולא נתנו לי מנוח".

מרים אוסיה / כל התמונות מאוצר תמונות הפלמ"ח

בשנת 2016 נחנכה אנדרטה במקום נפילתן של השלוש במועצה האזורית שער הנגב. את הנצחתן באנדרטה זו יזם חבר הפלמ"ח אליעזר (לידס) כהן, שופט בדימוס, חבר פלמ"ח, שלחם באותו הגדוד והיה חובש בחטיבה. 

בהיסטוריה של הפלמ"ח כפי שהיא מופיעה באתר מוזיאון הפלמ"ח לא נעלם הפער בין הדימוי של השיוויון בין נשים לגברים בפלמ"ח לבין המציאות. אכן, היה הבדל בין "נערה ונער" מ"מגש הכסף" (נתן אלתרמן), ודאי במהלך המלחמה, אז רק מעטות השתתפו בפעילות מבצעית, אך "עובדה זו אין בה כדי למעט מתרומתן הרבה והמגוונת של הנשים למאמץ המלחמתי של יחידות הפלמ"ח השונות".

תודה לשירי ארליך, מנהלת מוזיאון הפלמ"ח, על ההשראה ועל העזרה