27 בפברואר 2018

מי זוכרת את דבורה דרכלר?

98 שנה לאירוע תל חי, י"א באדר 1920 


"'יוסף טרומפלדור וחבריו נפלו בהגנתם על תל חי', זה הנוסח המקובל בלוחות זכרון, בעתונות היומית וגם ב'דבר לילדים'. וכבר שאלתני בתי, בת ה-8: מי היו חבריו של טרומפלדור שנפלו עמו יחד? ואמנם תמוה מדוע אין מזכירים גם את יתר מגיני תל חי הקדושים דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, בנימין מונטר, וולף שרף ויעקב טוקר האמיצים, שיחד עם טרומפלדור חרפו נפשם על אדמת ישראל וכבוד ישראל". כך כתב יוסף בן-משה, תושב תל אביב, במכתב למערכת העיתון "דבר" במרץ 1958, במלאת 40 שנה למאורע תל חי, שהפך בסמוך מאוד להתרחשותו, י"א באדר 1920 (תר"פ) לאירוע מכונן בהיסטוריה של הגנת הארץ.

דבורה דרכלר 1920-1896

60 שנה עברו מאז שאלתה של בת השמונה ההיא, פחות ופחות תלמידים ותלמידות עולים לרגל אל פסל האריה השואג, והשאלה מי יודע/ת על שם מי נקראת העיר קריית שמונה נשארת פתוחה. מקרב ששת הנופלים, שתיים היו נשים: הראשונה שנהרגה באירוע, ועל פי המסופר על המתרחש בי"א באדר תר"פ הראשונה שירתה והראשונה שנפלה היתה דבורה דרכלר.

דבורה דרכלר נולדה ב-1896 באוקראינה וגדלה בבית מסורתי עם זיקה לציונות. היא עלתה ארצה בעקבות אחותה, חיה קרול, וב-1913 הצטרפה לקבוצה בתל-עדש והיתה בין הנשים הבודדות ב"השומר" שלא היו קשורות בקשרי נישואין לחבר בארגון. סיפור חייה בארץ מזכיר סיפורים על חלוצות אחרות בעלייה השנייה, שקשייהן היו כפולים. 

בשונה ממה שמקובל לחשוב, גם בעלייה השנייה שחרתה על דגלה שיתוף ושוויון נשים המשיכו להיות מתועלות ומנותבות לתפקידים נשיים מסורתיים. כך, ככותרת המחקר של סמדר סיני, השומרות שלא שמרו, גם בארגון השומרמקומה של החברה בו היה עניין כאוב, כתבה רחל ינאית בן-צבי. פעם, כשיצאו החברות לשיחה בנושא, אמר להם אחד הגברים: "אתן נראות כאמהות ההולכות מתפילת כל-נדרי בליל יום-הכיפורים. אין זאת כי נשתקף בפנינו, אותה שעה, משהו מאימת הדין". 

לא תמיד קיבלו חלוצות העלייה השנייה את דין המסורת. לעתים קבעו עובדות בשטח, כמו מרים ברץ מקיבוץ דגניה שהחליטה לעבוד ברפת, לעתים הכריזו על מרד, כדוגמת נשים בארגון השומר. דרכלר השתתפה בדרישתן לשוויון: לא רק בעבודת משק בית אלא גם בשדה ובמישור הביטחוני. הנימוק היה ברור: "אם חברות אנחנו בעבודה היומיומית כבר משנים, נהיה חברות בכל. שום אסיפה לא יכולה להיות בלעדינו, אין סודות מפנינו".


בפרקי חייה בארץ ואולי גם במותה קשורה אהבה נכזבת. בספרה תיארה ינאית בן-צבי את דרכלר, צעירה שהגיעה מעיירה קטנה ו"חזון 'השומר' כובש את לבה וברטט היא מקשיבה לשיחות החברים". פעם, כשעזרה לה להדליק את התנור לאפיית לחם, שמה לב שבעיניה עלו דמעות: "האם זה רק בגלל העשן? בת עשרים היא, לחייה ורודות, אך לעתים חיורון עלה בהן ובעיניה דוק של תוגה – ועתה נראה שהעשן משמש לה אמתלה לשפוך את נפשה בדמעות. דבורה מאוהבת, ובעצמה אינה יודעת כמה מתגלה סוד אהבתה".

בפברואר 1920 הגיעה יחד עם שרה צ'יזיק לכפר גלעדי, משם עלתה לתל חי. "היו שאימצו ידי דבורה באמרם: יש לנו גם מתנדבות – טוב הדבר", סיפרה צפורה זייד, חברתה לארגון השומר, "ואחרים שאלו: למה את עולה, הלא נצטרך להגן גם עליך?". גם זה מלמד על המקום של נשים כפי שראו אותו אז: מי שזקוקות להגנה ולא מי שיכולות להשתתף בפעולות להגנה ואף בפעולה התקפית. היא התנדבה לעלות לתל חי, "היות שבכפר גלעדי ישנן חברות המקום ובתל חי אין אף אחת". 

אכן, בתל חי עסקה דרכלר במלאכות מסורתיות של נשים, "לעתים קרובות היתה באה משם לכפר גלעדי לקחת צרכי אוכל, כי שם היה המרכז לכל הנקודות", כתבה זייד. "עברו ימים אחדים ודבורה לא באה. באתי לבקרה. מצאתיה עיפה ופזורת נפש במקצת. שאלתי לשלומה ומדוע לא באה. השיבה, כי זה שבועיים שהחברים מתחלפים במשמעות קבוצות-קבוצות, הגשם מרטיב את לבושם, עד כותננתם לבשרם. סידרה כביסה, גם לחם צריך לאפות, וגם לבשל  הרי כל הזמן אכלו מזון יבש. שאלתיה: ואין עוזרים לך? אמרה: עוזרים לי דוקא כולם, אך לא בקביעות". [...] נפרדנו, והיא הבטיחה לבוא".


צ'יזיק הצטרפה אליה בתל חי, כנראה ביום י' באדר תר"פ. "דבורה דרשה את שרה צ'יזיק לתל חי למען השביח את סדר החיים. אך את הסדר ניהלו שתיהן רק יום אחד. למחרת בלילה הביאו את שתיהן לכפר גלעדי בעגלה", כתבה זייד, שגם תיארה את מותן. "הנה היא, אמרתי ללבי, ומתוך מחשבה זו התחלתי לנענעה ולזעזעה מתרדמתה הכבדה". מה קרה שם בדיוק? הגרסאות רבות, כולל השאלה כיצד נפלט הכדור שירתה דרכלר. מה קרה כאשר כיוונה את האקדח? כיצד נחטף האקדח מידיה? האם הירייה הראשונה נפלטה תוך כדי מאבק? 

דומה שמספר התשובות לשאלות אף רבות ממספר המשיבים והמשיבות, שעליהם נוספות פרשנויות. מה היה מקומה של האהבה בכוח שהניע את דרכלר להצטרף ל"השומר", לעלות לכפר גלעדי, להמשיך לתל חי המבודדת? האם ביקשה נפשה למות? שאלות אלו נשארות פתוחות, ואולי כמו סיפור אירוע תל חי, בראשו המשפט המפורסם שאמר טרומפלדור או לא אמר, זה לא משנה: מה שמשנה הוא גלגוליו של הסיפור, התשובות שכל דור נותן לו והאופן שבו הוא משרת את ההווה.

"בפרשת תל חי אפשר למצוא חיזוק כמעט לכל השקפת חיים", כתבה העיתונאית והסופרת רות בונדי בטור שלה בעיתון "דבר" במלאת 59 שנה לאירוע תל חי. "אילו היתה פרשת תל חי מתרחשת כיום היו מגדירים אותה כמחדל, מקימים ועדת חקירה ותובעים להוציא מסקנות כלפי האחראים לו. אז, בשנת 1920, בהיעדר מוסדות ממלכתיים וארגון צבאי, הסתפק היישוב בחשבון נפש, באבל וביצירת אגדה". גם אז, כתבה, "עמדה השאלה העקרונית של נסיגה הגוררת נסיגה. גם אז עמדו זה מול זה העקרון והחרדה לאבדן החיים".

ששים שנה אחרי שאלתה של בת השמונה מתל אביב, שתהתה מי היו הנופלים האחרים במאורע, לא השתנה הרבה. חיפוש באתר משרד החינוך מלמד שי"א באדר הוא אחד מימי הזיכרון הממלכתיים הקבועים בלוח השנה של מערכת החינוך, לצד ימי זיכרון לבנימין זאב הרצל, דוד בן-גוריון, זאב ז'בוטינסקי, יצחק רבין ורחבעם זאבי, ונקרא "יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור". באתר דף מידע של מינהל חברה ונוער בנושא "י"א באדר: גיבורי המחרשה והשלח", שכולל את סיפור תל חי, דמותו של טרומפלדור ומקורות לדיון במיתוס תל חי ומשמעותו, גם בהקשרים אקטואליים. 

מן המדגם המייצג אצלי בבית, שכולל תלמידה ביסודי, תלמיד בחטיבת ביניים ותלמידה בתיכון, המורות בבתי הספר לא הזכירו השנה את טרומפלדור ולא את אירוע תל חי או המיתוס. זה מפני שהמועד בלוח השנה העברי קרוב מדי לחג פורים, החל בי"ד באדר. בפועל, "יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור" המחייב על פי משרד החינוך חל באחד הימים הפורימיים שקודמים לחג, מ"יום פיג'מות" דרך "יום הפוך" ועד יום התחפושות. אחר כך – שלושה ימי חופשה. אין דבר, דיון במשמעותו ההיסטורית של אירוע תל חי הוא תמיד אקטואלי; דבורה דרכלר? אולי ביום האישה הבינלאומי. 


ב-2014 הרחיבה המחנכת רתם עגנון את הערךדבורה דרכלר בוויקיפדיה  במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה

תל חי על יד אחת: "היהודים באים" על טרומפלדור ועל מעמד האישה ב-1919