12 בדצמבר 2017

מי היתה אימא של אצבעוני?

בעקבות העיתונאית והמשוררת מרים שיר


מרים שיר, שהיתה עיתונאית, מתרגמת ומשוררת, נולדה בראשית המאה העשרים בעיר ראדום שבפולין ליהודה וולמן ולאה לבית צוקר וגדלה בוורשה. זה היה בית ציוני, בו דיברו גם עברית. היא למדה עברית גם בבית הספר. בילדותה החלה לכתוב שירים בפולנית: בין היתר כתבה שירים על ארץ ישראל. כשבגרה למדה בגימנסיה, אחר כך למדה ספרות, פסיכולוגיה ובלשנות באוניברסיטת ורשה. היא נישאה לדוד שירטשאק, שהיה בלשן, והם עיברתו את שם משפחתם לשיר. בשנת 1924 עלו לארץ. על פרסומיה חתמה גם בשם המשפחה שיר וגם בשם המשפחה וולמן ולעתים גם זה וגם זה. במהלך השנים בני הזוג שיתפו פעולה, כשהוציאו לאור יחד מילון עברי-פולני ופולני-עברי. 

מרים שיר / באדיבות רמי שיר

בארץ עבדה שיר בעיקר כעיתונאית. שלחה ידיעות לעיתונים ביידיש שיצאו לאור בפולין, בארצות הברית ובדרום אמריקה. השם שיר היה גם בזיקה לעבודתה. למשל, כאשר תרגמה שירים של שאול טשרניחובסקי. גם בבגרותה היא כתבה שירים. השירים שכתבה, ביידיש ובפולנית, פורסמו בכתבי עת ובאנתולוגיות. שמות השירים מלמדים על רוחם: בניין הארץ ונופיה, המאבק להקמת מדינה. ביניהם "הורה למעפיל", "כביש הגבורה", "חג הנמל", "ביער אורן רך", וגם הורה: "במדבר משתולל הרוח/ בישימון - ילל התן/ מבאר שבע עד דן/ צעדנו הוא איתן. השדה זרוע/ גן הפרי נטוע/ מי יקצור? מי ישמור? גם אני וגם אתה" (מתוך השיר "הורה שלהבת").

להאזנה לשירים של מרים וולמן-שיר באתר זמרשת
להאזנה לשיריה באתר הספרייה הלאומית

בארץ כתבה רבות גם בעברית, בביטאונים השונים של מפא"י: בעיתון "אומר", בעיתון "דבר" ובמוסף "דבר השבוע". היא הצטרפה למערכת העיתון "דבר" לפני הקמת המדינה, ובמשך כמה שנים היתה אחראית גם על המדור לנשים בעיתון זה. בכתבות ובמאמרים שלה עסקה רבות בענייני היום-יום. חלק מן הנושאים בהם עסקה בכתבות ובמאמרים אקטואליים, כאילו לא עברו כמעט ששים ואפילו שבעים שנה. 

למשל, כאשר דיווחה על מחירי הדירות הגבוהים בתל אביב ועל הקושי של זוג צעיר לקנות דירה. אחת המרואיינות שלה אמרה לה: "האִם לכל אב ואם בישראל יש כסף תועפות, כדי לרכוש דירה בשביל הבת לפי המחירים השוררים בשוק אצלנו?". שיר סקרה בהרחבה את הנושא והשתכנעה: "טענת האם ראוי שתשמע באזני ראשי הצביור והמדינה, אלפי זוגות צעירים משוועים לשיכון מהיר וזול. יש לקום ולעשות למענם - ובהקדם!". 

בעקבות כתבת השטח הראשונה ברכה חבס
העיתונאית, הביוגרפית והמתרגמת רות בונדי 2017-1923

בכתבה אחרת עסקה בניתוחים פלסטיים לשיפור המראה החיצוני. "בעצמי שמעתי כבר על עשרות מקרים של ריצה לרופאים בחיפוש אחרי אמצעים ל'תיקון' הטבע. בנות רצות לפרופסורים ועל חשבון הפגם המדומה, שאינו בולט לעין, עוברות טיפול הכרוך בסבל רב". אמנם נשים רוצות לשפר את המראה החיצוני שלהן, כתבה, אך מדוע ניתוח פלסטי הוא התשובה? במקום זה הציעה להתמיד בספורט ש"עוזר להיפטר מקילוגרמים מיותרים ומשומן מיותר". 

היא כתבה על מה שלימים הגדירה נעמי וולף בתור מיתוס היופי. "האם האשה בת תקופתנו מעניינת רק בשעה שהיא 'סימטרית' ובנויה לפי הקו המקובל? או אולי היא מעניינת בגלל אלף מעלות אחרות?". לא היופי החיצוני לבדו ייתן לך את שמחת החיים, קבעה שיר: "יש ואדם נולד עם אף ארוך והשני עם אף קצר. יש ולאשה אחת חזה מפותח ולשניה - חזה שטוח. והרי כל זה - הבלים! זה לא צריך להעסיק את האשה בת זמננו". במקום לדאוג לתיקונו של פגם, פשוט להשלים איתו ולהשקיע מרץ וזמן בדברים אחרים. אחרת, המחשבה על מה שאת רואה בתור פגם "מערערת את שיווי המשקל ומזמנת כשלונות על כל צעד ושעל". 

זו היתה משפחה של עיתונאים: אביה היה עיתונאי ב"הצפירה", יומון עברי בוורשה וב"הזמן" שראה אור בווילנה בראשית המאה העשרים. למרים ודוד שיר נולדו שני בנים. מיכאל שיר ייסד בשנת 1952 את עיתון הילדים אצבעוני, שיצא לאור אחת לשבועיים וכתב ספרי הילדים רבים. אמו פרסמה כתבות בעיתון הילדים וחתמה בתור "דודה מרים". הנכד שלה, רמי שיר, ממשיך את דרכו של האב, השנה ימלאו לעיתון 65 שנה. בשנת 1982 הלכה מרים וולמן-שיר לעולמה. על המצבה שלה נחקק: עיתונאית ומשוררת.


הגיליון הראשון באתר אצבעוני


על תחרות מלכת היופי של ישראל לפני 60 שנה
הנכדות של דינה ברזילי לא שותקות: הקברט "חצאית כאן קודקוד"
מי היתה הציונית הראשונה?