22 ביוני 2015

החרדים מחפשים משמעות

על הספר "פאר תחת אפר" מאת מיכל שאול


מי שמחפש/ת בגוגל את המלים "חרדים" ו"זיכרון השואה" מקבל/ת אמנם תוצאות מגוונות, אך המלים שחוזרות ונשנות הן "שלילה", "בעיה", "נגד", "הימנעות" וגם: "פגיעה והדרה". לרוב האזכור מופיע במסגרת סיקור או תגובה לביטויים הפגנתיים של חרדים נגד הפרקטיקה המקובלת של יום הזיכרון הלאומי לשואה ולגבורה ואף לעצם קיומו, כמו ההתעלמות הידועה מן הצפירה או הבחירה לעשות על האש בגן סאקר. תוצאות החיפוש משקפות את הדיכוטומיה הכללית המאפיינת את העיסוק בשואה: אנחנו והם, צדיקים ורשעים, כאן ושם, ולענייננו – ציונים וחרדים. ספרה של מיכל שאול, פאר תחת אפר: החברה החרדית בצל השואה 1961-1945 (הוצאת יד יצחק בן צבי ויד ושם) מלמד שצריך לקרוא הרבה יותר מאלף מלים כדי להבין את שורשי יחסם המורכב, המעניין ואף המפתיע של החרדים לשואה, ובתוך כך להבין שזה עניין מסובך מכדי להכילו בטוקבק או בפשקוויל.

תלמידות סמינר בית יעקב, לודז' 1934


11 ביוני 2015

לנפץ את תקרת הזכוכית של עולם הספרות הישראלי

פוסט אורחת מאת הסופרת איילת צברי 

  
כחובבת ספרים בכלל וספרות עברית בפרט, שמחתי לראות את הרשימה קריאת החובה: קלאסיקה עברית שפורסמה בעיתון הארץ לכבוד שבוע הספר העברי. הרשימה כוללת עשרה ספרים שזכו לכבוד האולטימטיבי של "קלאסיקה עברית". כולם, בלי יוצא מן הכלל, נכתבו על ידי גברים, תשעה מהם אשכנזים.  בהתאמה, הסיפורים שהם מספרים מייצגים פן צר להפליא של החברה הישראלית, וכך גם גיבוריהם – גברים, עולים, חלוצים, לוחמים, החווים חוויות גבריות בעליל. הבחירה בספרים האלה צורמת עוד יותר כשמתברר שהרשימה גובשה בסיוע חמישה ממליצים, ברובם נשים. ארבע עורכות בהוצאות ספרים נחשבות ומבקר ספרות אחד.

איילת צברי / צילום: אלסין דוידי


1 ביוני 2015

מה הבעיה עם תינוקות באולם הרצאות

ולמה מרצָה שמחזיקה תינוקת זה לא אייטם*



לאחרונה הפכה נוכחותם של תינוקות באולמות האקדמיה וכיתותיה לאייטם. תמונה של מרצה שהרגיע תינוק במהלך שיעור הפכה ויראלית, ועוררה עניין באתר חדשות גדול ובתחנת רדיו. לא מפתיע: גם בפייסבוק ילדים וכלבים גונבים את ההצגה, בוודאי כשהם מצולמים עם גברים המחזיקים בעמדות כוח. זו תמונה מושלמת, המקרינה נחישות וקשיחות ובה בעת מבטאת רגישות וחמלה, אינה מאיימת על סדרי עולם, מספקת רגע של נחת על רקע הגילויים הקשים של ההטרדות המיניות באקדמיה, וכאילו עשויה לתרום לחיזוק דימויו של הגבר החדש, אחד שמפרנס וגם יודע להחליף חיתול.