10 בדצמבר 2014

למה בעצם כל אחת יכולה לשחק כדורסל

ולמה בחינוך טוב לפעול הפוך ממדיניות הממשלה*


לאביה

במסגרת לימודי חינוך גופני ותנועה נדרשים הסטודנטיות והסטודנטים להשתתף גם בשיעורים שמתקיימים על מגרש הכדורעף ובבור הקפיצה וגם בקורסים עיוניים. אחד מהם הוא קורס ביסודות הקריאה הביקורתית ובכתיבת החיבור האקדמי. לא, אין זה המגרש שלהם. אך בכך אינם מתייחדים מהרוב המוחץ של בוגרי מערכת החינוך בישראל, שבשנותיהם האחרונות בבית הספר עסוקים בשינון ובפליטה של חומר לקראת בחינות הבגרות. קריאה ביקורתית היא מיומנות נרכשת. התהליך ארוך, לא פעם מייגע. ודאי כאשר מדובר על פיצוח הנוסחה ליצירת חיבור אקדמי מצטיין, ואפילו מניח את הדעת. רוב הסטודנטים והסטודנטיות מגלים רצון טוב ומוטיבציה. אך סטודנטית אחת, שחקנית כדורסל, עמדה בסירובה. קשה לי מדי, אמרה. אני לא יכולה. לא מבינה את הכללים, לא תופשת את הרעיון, לא מספיקה. האמירה הכמעט נואשת הזו נאמרה בעיצומו של השיעור. הסטודנטים והסטודנטיות היו שקועים במאמר שקראנו בצוותא. מה בדיוק את לא יכולה, שאלתי. אני לא יכולה לכתוב חיבור, היא אמרה. גם אני לא יכולה, אמרתי לה. מה בדיוק את לא יכולה, היא שאלה.

 כדורסלנית ה-WNBA הישראלית-אמריקנית סו בירד