30 במרץ 2013

איך קוראים לך תזכירי לי?

בעקבות חברת הכנסת שרה כפרי*


הסטודנטית והסטודנט במכללת סמינר הקיבוצים לכתוב על חברת הכנסת שרה כפרי במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה בחרו בה דווקא מפני שלא היתה דמות ציבורית ידועה, לא להם ובוודאי לא לציבור הרחב. הערך עליה בוויקיפדיה העברית היה דל: גננת במושב העובדים הראשון, פעילה בארגוני נשים, ח"כ מטעם מפלגת פועלי ארץ-ישראל, אך זה כמעט הכול. גם תוצאות החיפוש בגוגל היו מועטות. מבחינה זו, שרה כפרי לא היתה יוצאת דופן מקרב חברות הכנסת הראשונות, שרובן ככולן אינן ידועות, למעט גולדה מאיר, שהיתה גם שרה. 


גננת, מחנכת, מייסדת, מחוקקת, אימא לארבעה

הערך שרה כפרי נמנה עם הערכים אותם מרחיבים הסטודנטיות והסטודנטים ואינם יוצרים אותם יש מאין. הנחת העבודה הויקיפדית היא כי גברים ונשים שכיהנו או מכהנים כחברים וחברות כנסת ראויים לערך, ועל כך אין שאלה או דיון. במקרים רבים, ודאי כאשר מדובר על נשים, המידע שהופיע עליהן היה מועט, ומקורו בדרך כלל בדף הח"כית באתר הכנסת. 


17 במרץ 2013

יופי של סיפור (שואה)

אפרופו תחרות מלכת היופי


את רינה וייס הכרתי בפעם הראשונה כשישבתי בארכיון השבועון "לאשה". בשונה מכלל העיתונים האחרים בעברית שראו אור בישראל בשנות החמישים, עיתונים יומיים וגם שבועונים כמו העולם הזה וירחונים כדוגמת דבר הפועלת, גיליונות שבועון הנשים שהיה נפוץ עוד בשנותיו הראשונות לא נמצאו באולם העיתונות בספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל-אביב אותו פקדתי מדי בוקר. למעט הספרייה הלאומית בירושלים, גיליונותיו נמצאים גם בספרייה העירונית של תל-אביב, אך גם בבית אריאלה לא כל הגיליונות נשמרו, וגם אלה, לאחר דפדופים בלתי זהירים כבר מחשבים את קיצם לאחור. במערכת "לאשה" הרשו לי להיכנס לארכיון ולעיין בגיליונותיו. בעבור מי שחוקרות וחוקרים את החברה בישראל באותן שנים מדובר על מקור חשוב ביותר, אך לא בעיני כולם. לפני כמה שנים כשהצגתי ממצאי מחקר שהתבססו על טקסטים שהופיעו ב"לאשה" רמזו לי באוניברסיטה שזה לא הכי רציני, בטח לא כמו דברי הכנסת או פרוטוקול ישיבות ממשלה. "לאשה"? נו, באמת.


סגנית מלכת היופי וסגנית מיס עולם / אתר לאשה


7 במרץ 2013

הנשמע קולך? ועוד איך

עם השבוע הפמיניסטי בסמינר הקיבוצים


אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקט נתונים לקראת יום האישה הבינלאומי 2013. בין היתר עידכנה הלמ"ס בדבר שיעורן הגבוה של נערות ונשים בכל הנוגע לזכאות לבגרות ולתואר אקדמי, העומד ביחס הפוך לנתונים לגבי הכנסתן. ובקיצור, נשים משכילות יותר ומשתכרות פחות. לפעמים הנתונים האלה הם גם בבחינת מזון למחשבה: כתבת של אתר אינטרנט גדול שאלה אותי כיצד נסביר את הנתונים לפיהם אחוז הנשירה של נערות מהלימודים בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון נמוך מזה של נערים, וכמובן את יתרונן המספרי של סטודנטיות לעומת סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה. התשובות לשאלה הגדולה הזו חורגות מגבולות הכיתה ואולם ההרצאות. המפתח להן נמצא במעמדן, מקומן ותפקידיהן של נשים בחברה הישראלית ובמידת המודעות שהן מגלות למצבן, במקרה הפרטי וכציבור.

לרשימת הקריאה של רורי גילמור


3 במרץ 2013

את תלכי בשדה

במלאת 25 שנה לפטירתה של גיבורת השואה רוז'קה קורצ'אק 


לאה גולדברג הלכה לעולמה בינואר 1970. ברדיו, כמו באמצעי תקשורת אחרים, יארצייט הוא הזדמנות לעסוק בנושא, מפני שהמועד מחייב. במקרה של זכרון השואה, לוח השנה מספק כמה הזדמנויות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר וגם יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת.  אחד השירים הנפלאים שכתבה לאה גולדברג לפני יותר משבעים שנה והלחין חיים ברקני הוא 'את תלכי בשדה', שנקרא לפעמים גם 'האמנם'. השאלה האם זהו 'שיר שואה' היא נושא לדיון. חוקרים וחוקרות לא מתייגים אותו כך, גם לא מקורות פופולריים כדוגמת מאגר שירים גדול ברשת שלא כלל אותו ברשימת השירים ליום הזכרון לשואה, בה נמצאים 'שיר הפרטיזנים', 'פונאר' וגם 'גרמניה לפני המלחמה' של שלמה ארצי ו'אפר ואבק' של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. יחד עם זאת, סביר שהכורח להשמיע ביום זיכרון לאומי שירים עבריים שקטים מביא לרשימה זו גם את 'את תלכי בשדה'.


לאה גולדברג בירושלים, 1946, צילמה: אנה ריבקין-בריק