24 בפברואר 2013

עיתונאית גדולה

בעקבות הערך חנה זמר בויקיפדיה 


ב-1965 החליטה עיתונאית מעריב תמר אבידר לכתוב על נשים בעיתונות. באותם ימים פנו עשרה אנשים לבקש עבודה במעריב, אז עיתון הנפוץ במדינה. שבעה מהם נשים. מספר הנשים בעיתונות גדל ו"נערות, בחורות ונשים צעירות חולמות לעסוק במקצוע שלמראית עין יש בו הילה וזוהר, והכרוך באירועים מרשימים ופגישות עם אישים". כל מי שעבדה פעם במערכת עיתון יודעת עד כמה רחוק דימוי זה מהמציאות. 


האישה הראשונה כאן שעמדה בראש עיתון יומי גדול.
הצילום מאתר העין השביעית


14 בפברואר 2013

פמיניסטית? אל תתביישי

מכתב לסטודנטיות* 


הבחירות לכנסת ה-19 התקיימו בשבוע האחרון של סמסטר א'. עבודתם של הסטודנטיות והסטודנטים על ערכים חדשים בויקיפדיה היתה בעיצומה, ונוסף לה הקשר אקטואלי: כמה עמלו על הרחבת ערכים על נשים שכיהנו בתור חברות כנסת. פרסום תוצאות הבחירות לימד שמספר הנשים בכנסת היה הגבוה בהיסטוריה של הכנסת עד אז. באותו שבוע קראה ד"ר חנה קהת, מייסדת קולךלנבחרות הציבור לפעול למען נשים בתחומי העניין וההשפעה שלהן: בריאות, משפחה, דת ומדינה ועוד. יום אחרי הבחירות התקשרתי לברך אימא של ח"כ מיועדת, אותה אני מכירה מזמן. הרבה אנשים התקשרו אליה באותו יום; שהיא לא תישכח שהיא אישה, אמרתי לה, היא לא שוכחת, אמרה.


גולדה מאיר ב-1964 / מקור: מאגר ויקישיתוף


10 בפברואר 2013

תהיי אישה ותחוקקי

עם העלאת הערך שושנה פרסיץ לויקיפדיה 


גם למחרת ההשבעה לכנסת ה-19 זכה נושא ייצוג הנשים לתשומת לב. בכותרות קלישאות: גברתי המחוקקתאו "כוח נשי". אמנם באופן כללי, מאז החתימה על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שעם החותמים עליה נמנו שתי נשים הלך ועלה מספר הח"כיות, כולל מספר הפמיניסטיות בהן, אבל זה ממש לא מספיק. נשים שמו לב לכך כבר מזמן. שאלת מידת הייצוג של נשים בכנסת ביחס לשיעורן באוכלוסייה הטריד נשים במדינת ישראל מאז ומתמיד. בשנת 1959, עם פרסום תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, כתבה דבר הפועלת: "הבחירות מראות ירידה בחלק מהימין. הציונים הכלליים הפסידו את אהדת בוחריהם עקב סכסוכים פנימיים, חוסר דרך אידאית עצמית, וטשטוש ההבדלים בין חלקים מתוכם לבין 'חרות'. פרט נוסף: בסיעה המוקטנת של הציונים הכלליים בכנסת לא תהיה חברה - זו הפעם הראשונה".

כשמלאו לה חמישים כתב ש"י עגנון מסה לכבודה


4 בפברואר 2013

אימא מחליפה

הצעה לסדר יום אלטרנטיבי ליום האם, סליחה: יום המשפחה*


כשאימא עוזבת את הבית, כל הבית מתערער. על זה נבנתה תכנית ריאליטי, שעקבה במקביל אחרישתי משפחות שאמהותיהן הוחלפו זו בזו, ועמן חוקי הבית, כלליו, מנהגיו, הגבלותיו והיתריו. ההנחה היתה, שברגע שאימא מתחלפת כל הבית משתנה, ואם אבא יעזוב, מה זה כבר משנה. בתכנית הטלוויזיה, אחרי שבוע חזרו האימהות הביתה והתאחדו עם משפחותיהן הגרעיניות הביולוגיות, בדרך כלל בדמעות. הילדים והילדות שלהן למדו על בשרם איך יתנהל הבית אם תעמוד בראשו אישה אחרת, ואימא שלהם עברה סוג של שיעור בהורות. לנה קיכלר-זילברמן היתה אימא מחליפה לתמיד, ובעבור מאה הילדים והילדות שלה זה לא היה ריאליטי. זו היתה המציאות.


לנה קיכלר-זילברמן 1987-1910