15 בדצמבר 2013

מי סבלו יותר בשואה: נשים או גברים?

על הספר נשים וגברים בצל השואה*


השאלות שהספר נשים וגברים בצל השואה מאת נחמה טק (תרגום של הספר  Resilience and Courage: Women, Men, and the Holocaust שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת ייל ב-2003) מנסה לענות עליהן הן גם השאלות שנוהג קהל, נשים וגברים כאחד, לשאול בתום הרצאה על נשים בשואה. הגידי נא, מי באמת סבלו יותר, מי גילו חוסן נפשי, מי עמדו בפני רעב ויכלו לו: נשים או גברים? ומעניין לא פחות, כמה שרדו בסופו של דבר, גברים לעומת נשים? 






5 בדצמבר 2013

לא, אדוני השר: האחרת היא אני

4 הצעות למשרד החינוך


קצת לפני חופשת חנוכה הודיעו שר החינוך ושר האוצר על ההחלטה להפעיל קייטנות לימודיות במסגרת בתי הספר במשך שלושת השבועות הראשונים של חודש יולי 2014, שזכתה בפיהם לכותרת הקצרה והפופוליסטית "קיצור החופש הגדול". "זה לא פיילוט", הבטיחו שי פירון ויאיר לפיד במסיבת העיתונאים והעיתונאיות, "זו מהפכה שתשנה את השפה במדינת ישראל".

תמונה בדף הבית "האחר הוא אני". רק על התמונה הזו אפשר להעביר שיעור שלם


3 בנובמבר 2013

מה הרגישו הילדים בדרכם לתאי הגזים?

על גילוי ענווה ורגישות בלימוד השואה והוראתה* 


היועצים של שר החינוך לא המציאו שום דבר חדש. עוד בשנות החמישים ובעיקר לנוכח משפטו של אדולף אייכמן שנפתח בירושלים באפריל 1961 עסקו אנשי חינוך בשאלה כיצד ללמד על השואה. אמנם יד ושם כבר פעל, אך באותם ימים היה זה מוסד שהקדיש את מירב פועלו לתיעוד ולמחקר. באין תכנית לימודים עשו מורות וגננות הישר בעיניהן. הילד רפי ש"שמע בכיתה א' סיפורים על הצורר שרצח מיליוני 'יהודים מסכנים' בוש שאמו היתה 'אחת מהם'. מסקנתו של הזאטוט, האומר שיש בדעתו להיות רמטכ"ל, היתה שהם פחדנים. בלי לדעת מדוע, חש זרות כלפי אמא ואבא. לראשונה בחייו התברר לו שאביו אינו איש חזק, היכול להרביץ לילדים שיתקיפו אותו". הוא סירב לאחל לאמו לילה טוב לפני שהלך לישון. 

הסיפור הקשה הזה הובא במדור "לאשה ולבית" של הארץ, שעם פתיחת משפט אייכמן הוקדש להיבטים של המשפט הקשורים לילדים ונוער. פסיכולוגית הזהירה מפני חשיפתם של ילדי גן וכיתות נמוכות למוראות השואה, לא רק בגלל תוכן הסיפורים הקשים אלא מפני שלילדים בגילאים אלו אין תפישה היסטורית. גם בקרב תלמידי הכיתות הגבוהות אין להקדיש לנושא זמן רב, קבעה והציעה למורים לנצל את ההזדמנות ולדון במשמעות האוניברסלית של השואה תוך דיון במושגים דמוקרטיה ודיקטטורה.


הפושע הנאצי אדולף אייכמן במשפטו


21 באוקטובר 2013

שיעור בהיא-סטוריה מקומית

בעקבות חנה לוין, ראשת העיר הראשונה לציון


לאפרת

ביום הבחירות לרשויות המקומיות ימלאו 57 שנה לאחד הרגעים בהיסטוריה של נשים בישראל. אז, ב-22 באוקטובר 1956, נבחרה בפעם הראשונה אישה לתפקיד ראש העיר. על פניו, אפיזודה חולפת: למעלה מ-40 שנה עברו עד שנבחרה אישה שנייה לתפקיד זה. גם היום, רוב המתמודדים לראשות העירייה הם מתמודדים. אמנם מאז יעל גרמן בהרצליה ומרים פיירברג בנתניה נוכחותן של נשים בלשכת ראש העיר שלא על כיסא המזכירה או כורסת מנהלת הלשכה אינה עניין יוצא דופן, אך אין ספק שגם בזירה זו הדרך לשוויון בין המינים עוד ארוכה. בעבור העיתונות העיסוק בהתמודדותן של נשים למועצות הרשויות המקומיות, לא כל שכן ראשות עירייה, עדיין נחשב אייטם לא רע ואף מתויג בתור כותרת מושכת, שבעצם קיומה מזכירה למי ששכחו שציבור הנשים בישראל היה ועודנו מיעוט. עוד לא ראינו כותרת המדווחת כי כך וכך גברים מתמודדים לתפקיד ראש עירייה בישראל.


חנה לוין. היא היתה הראשונה


13 באוקטובר 2013

כך העליתי ערך

פוסט אורחת מאת רוני מנט  



רוני מנט
עם הגעת ראובן לרר ומשפחתו לואדי אל חנין, היום נס ציונה, הפיץ מייסד המושבה "קול קורא" וקרא ליהודים לגור בנחלה. לקול הקורא נענתה גם גולדה מילוסלבסקי, שלימים היתה ממייסדי המושבה.‏ היא עלתה מרוסיה בשנת 1883 עם בתה החורגת וחתנה, קנתה מלרר נחלה ונטעה כרם בו עבדה. לעת ערב טיפחה ליד הצריף גינת ורדים. במהלך ביקורו של תיאודור הרצל בארץ-ישראל בשנת 1898 הגיע גם לצריף שלה, והיא הגישה לו זר שושנים מגינתה. במושבה מילאה מילוסלבסקי תפקיד הן בעבודה החקלאית והן בעבודות הבית. היא פרנסה את משפחתה של בתה החורגת, על אף גילה ומצב בריאותה . יתרה מכך, במטרה לסייע למתיישבים ולמתיישבות שסבלו ממחסור, ייסדה קרן על שם "גמילות חסדים" והתכתבה עם יהודים בבקשה לתרומות, ביניהם אחד העם. תרומתה להקמת נס ציונה נשכחה. אין בעיר רחוב על שמה והיא לא מופיעה בספרי הלימוד במורשת מהם לומדים תלמידים ותלמידות העיר.


9 באוקטובר 2013

אני: יצור אנושי, נקבה, יוגוסלבית, סופרת, יהודייה

על הספר נשים כותבות עולם מאת דינה קטן בן-ציון*


נשים כותבות עולם הוא בעצם שני ספרים. לאו דווקא מפני שהוא ספר עב כרס, אלא מפני שחלקו הראשון הוא מחקר על יצירתן של ארבע סופרות יהודיות ביוגוסלביה לשעבר, וחלקו השני - תרגומים מיצירות הסופרות הללו. בחירה זו משקפת את פועלה של המחברת דינה קטן בן־ציון, שבמשך שנים עסקה בתרגום כתביהם של חשובי הסופרים ביוגוסלביה לשעבר ובמחקרם. הספר משקף את תודעתן וחוויותיהן של הסופרות כנשים וכיהודיות בחברה בת זמנן.

יודיתה שלגו. אישה, יהודייה, פמיניסטית


3 באוקטובר 2013

אחותי, זה לא סחר הוגן

הצעצועים זה את, אני ואתן*


לפני עשר שנים בערך דחפתי עגלה לתוך חנות בגדים לתינוקות ולפעוטות. מימין נמצאו הבגדים של הבנים – כחולים וירוקים, אדומים וכתומים, כולם רחבים ונוחים. משמאל נמצאו הבגדים של הבנות – ורודים וסגולים, לבנים ונוצצים, כולם צרים וצמודים. מי קונה טייטס לייקרה לבת שנתיים? ביקשתי מכנסיים של בנים. בחנות חנתה עגלה נוספת, של אם בערך בגילי, עם עגלה דומה לשלי. התפתח סמול טוק אימהי. היא שאלה אם בעצם רציתי בן. היא העמיסה על הדלפק בגדים בצבעים כחול, ירוק, חום וכתום. המוכרת הציעה לה גם חולצה בצבע אדום, ונדחתה בנימוס. אדום, אמרה האימא, הוא צבע של בנות. לי יש בן. 

ילדות חכמות לובשות שקית נייר ולימים בוחרות בשותף שווה


22 בספטמבר 2013

חרדית מבני ברק נוסעת לקיבוץ דגניה

גיבורת השואה פסיה שרשבסקי


לפני מספר שנים השתתפתי בכנס באוניברסיטת בר-אילן על נשים חרדיות בישראל. סיפרתי שם על גיבורת השואה פסיה שרשבסקי שנשכחה מלב. היא שרדה את אושוויץ, ובבואה ארצה, מיד אחרי המלחמה ההיא, היתה לדמות ידועה הן בקרב חובשי כיפה, שביס ומגבעת והן בקרב חובשי כובע טמבל. כולם הוקסמו למשמע דבריה. מי זוכר/ת את פסיה שרשבסקי? 

פסיה שרשבסקי, מתה ב-1956


3 בספטמבר 2013

הורים, שברו את המונופול

קנו מתנה לחג בלי הבדל מין*


לקראת ראש השנה הכול מצטיידים במתנות לחג: בין ספר לסט כלי בית במבצע אפשר למצוא בחנויות הצעצועים גם משחקים שלא נס ליחם, כמו רמיקוב, דוק, לגו וגם המונופול האלמותי, כזה שגם סבתא וסבא יכולים לזכור. כולם בבחינת שי ראוי לבני ובנות הדור הצעיר, שאולי ירחיקם ולו לשעה קלה מהמסכים. אמנם לפני ששים ושבעים שנה קראו בארץ למונופול "ריכוז" וגם צפת ונהלל היו על המפה, אבל גם היום, כמו בחמישים השנה האחרונות, אפשר לקנות את רחוב הגליל בטבריה ושדרות וייצמן בנתניה, ולרגע אפילו דיזנגוף הוא מה שהיה פעם. הולדתו של המשחק בארצות הברית בימי השפל הגדול, ובקרוב ימלאו לו 80. לקראת ראש השנה אפשר למצוא בחנויות הצעצועים והמשחקים בישראל גם את משחק הלוח "מונופול בוטיק". על האריזה, המעוטרת באיש המונופול המוכר, עטור שפם וחבוש מגבעת, כתוב שזוהי "גרסה שעוד לא ראיתן כמותה" למשחק הקלאסי המוביל בעולם: "נוספו לו כל הדברים שבנות אוהבות: חנויות בוטיק וקניונים!".

אי אפשר לקנות את רחוב דיזנגוף. קני אקססוריז, עשי פן ותצחקקי


29 באוגוסט 2013

ככה מחנכות בנות (לא) לשתוק

בְּבַקָשָׁה הַגְבִּירִי אֶת קוֹלֵךְ (ויש סוף אופטימי!)


לפני שבע שנים החלה הבת שלנו ללמוד בגן טרום חובה. במפגש ההיכרות הציגה הגננת - צעירה, חכמה, מוצלחת ומסורה לעבודתה - את הפינות בגן: אחרי "המטבח" ו"פינת הבובות" עברה ל"פינת הרופא". לא פינת הרופא, העירה לה אימא אחת, שמאוד משתדלת לא להיות נודניקית, זו המרפאה. לפני שנתיים, באחד הבקרים של יום ששי, הוזמנו לאירוע של כיתות ב' בבית הספר. האירוע התקיים באולם ההתעמלות. אחרי שהסתיים, הלכנו יחד לראות מה חדש ומעניין בחדר הכיתה של הבן האמצעי. מעל הלוח היו תלויים השלטים האלה:

כיתה ב' בבית ספר במרכז הארץ. מקרה קלאסי של חוסר מודעוּת 


23 באוגוסט 2013

יאללה דנה, קומי

במלאת שנתיים לקיצור החופש הגדול, כאילו


באופן לא בלתי סמלי, הכריז שר החינוך הקודם, עכשיו שר הפנים, על הקיצור המדומה של החופש הגדול בימי מחאת האוהלים. הלאה אחד בספטמבר, יחי עשרים ושבעה באוגוסט. אימהות יקרות, החופש הגדול קוצר, וזה גם לטובתכן. לרגע חשבנו שאולי כן: כמו בהריון, גם בחופש הגדול הימים האחרונים הם הקשים ביותר. חם לך, ואת רוצה שזה ייגמר כבר. אבל אין מתנות חינם. ימי החופשה שקוצרו מוחזרים במהלך שנת הלימודים. 

אחד בספטמבר 1980. יעקב סער / אוסף התצלומים הלאומי


15 באוגוסט 2013

גבר עושה סקס והולך לעבודה, אישה עושה ילד ונשארת בבית

5 הערות בעקבות סרטון האם והילד של הארץ דיגיטל*


לחברה טובה שלי יש בדיחה: לפני שנות אור בקיבוץ, חברה אחת ילדה תינוק בריא. שבועיים אחרי, מותשת כמו שרק אישה אחרי לידה ראשונה יכולה להיות, באה להתלונן שהיא רוצה להחזיר ולא יכולה. היא לא מוצאת אצלו פתק החלפה. חשבתי על זה כשצפיתי בפעם השנייה והשלישית בסרטון אתה יודע איפה הבעיה שלך דוד המכונה בקיצור "סרטון האם והילד" להארץ דיגיטל. לא במפתיע, סרטון זה מעורר פחות תהודה מזו של הסרטו הראשון שהועלה לרשת. בכל זאת, חווית המשתמש של הגבר בסרטון הראשון כללה תשמישי מיטה. כאן חווית המשתמשת של האישה כוללת חיתול מלא. סקסי זה לא.






17 ביולי 2013

אהרן אפלפלד מספר לילדים על השואה

על הספר "ילדה שלא מן העולם הזה" מאת אהרן אפלפלד

לאיתי


אדם ותומס הם שני ילדים דומים אך שונים מאוד: בני תשע שנים, יחידים להוריהם, לומדים בכיתה אחת, גדלו באותה העיירה, נכלאו באותו הגטו; האחד אהוד על חבריו, מגלה זריזות ידיים ורגליים, מרחיק ראות, מעדי וארצי, האחר דחוי וגמלוני, שקדן קצר רואי שמשקפיו אבדו לו והוא חולם. למראית עין, לפנינו עברי ויהודי. אך הדיכוטומיה שממילא עבר זמנה נסדקת לנוכח פריט ביוגרפי חשוב המהדהד באישיותם המתגבשת של שני הילדים לאורך כל הספר: אדם, החזק בגופו, מאמין ונחרץ ומצטט את סבו: "הכל בידי שמיים", תומס, החזק ברוחו, תוהה ושואל ומצטט את אביו: "הכול בידי אדם". לנוכח מערכת היחסים המתגבשת והמתפתחת בין הילדים מקבלת אמירה זו משמעות כפולה: לא בידי אדם סתמי, אלא בידי אדם חברו לכיתה, עתה לחיים. 




24 ביוני 2013

איך אומרות פמיניזם בעברית?

על הספר "המאבק על הקול" מאת פרופ' מרגלית שילה


על מי מוטלת האחריות על מקומה המוגבל, מעמדה הנחות ותפקידיה המצומצמים של אישה בחברה? לפני מאה שנה בערך התווכחו על כך מי שלימים יהיה ראש הממשלה הראשון ומי שלימים תהיה רעית הנשיא השני. "דויד טען כלפיי, כמאשים, ואני נתבעת להשיב לו – מדוע כה נחשלות הנשים, מדוע אינן מגלות את כשרונותיהן לא במדע, ואפילו לא [...] במוסיקה ובאמנות", שחזרה רחל ינאית, סוציאליסטית ואגרונומית ודמות מרכזית בתולדות היישוב החדש בארץ. "הרגשתי כאילו כל אשמת הדורות חלה על ראשי שלי. ניסיתי להתגונן ולומר שבאשמת הגבר נדחקה האשה לעולם הצר והמוגבל של עבודת הבית: ולא ייפלא שבהיותה מנותקת מבעיות החברה והכלל במשך דורות ארוכים הריהי נחשלת ומפגרת". על אף שחלפו דורות מאז, חילופי הדברים בין דוד בן-גוריון לרחל ינאית בן-צבי עדיין אקטואליים ומהדהדים גם בסיפור שלנו, אם כציבור ואם כפרטים. כאן הם משתלבים בפתיחת ספרה של פרופ' מרגלית שילה, המאבק על הקול, שעניינו המאבק בשאלת זכות הבחירה של האישה שהתחולל בקרב הקהילה היהודית בארץ-ישראל בתקופת המנדט.


הסבירה (גם) לבן-גוריון מה זה פמיניזם. רחל ינאית בן-צבי. צילום: פריץ כהן


16 ביוני 2013

לצבר הראשון יש אחות

עם העלאת הערך צילה פיינברג-שוהם לויקיפדיה


השם פיינברג מוכר וידוע בהיסטוריה של ארץ-ישראל בדרך כלל בזכות הגברים במשפחה: ראש וראשון הוא אבשלום פיינברג, לוחם ניל"י שנפל בסיני ובכיסו גלעין תמר שצמח והיה לדקל רב-ענפים. צעיר זה, בן המושבה חדרה, שכפי שלימדה אותנו דבורה עומר בספר "שרה גיבורת ניל"י", שבה את ליבותיהן של האחיות לבית אהרנסון מזכרון יעקב. אחד ממכתבי האהבה שכתב לרבקה אהרנסון הוא הבלדה על אלף נשיקות. למשפחת פיינברג קשורים שמות ידועים אחרים בהיסטוריה של הארץ, ביניהם ישראל בלקינד, מראשי הביל"ויים וממייסדי המושבה גדרה, שהיה הדוד של שושנה, אבשלום וצילה פיינברג, ובן הדוד נעמן בלקינד, לוחם ניל"י שנתלה בדמשק.

צילה פיינברג-שוהם, 1894-1988


3 ביוני 2013

ניצוץ של יופי ואהבה: התנגדות של נשים בשואה

קטע מתוך הפרק השלישי בספר אל האחות הלא ידועה


"הפאשיסטים יכולים להרוג אותנו. זה קל", אמר הרמן קרוק במחזה גטו מאת יהושע סובול; "אבל אנחנו, פה בגטו, הוכחנו שבדבר העיקרי הם נכשלו: הם לא הצליחו לשלול מאתנו את צלם האדם. את השאיפה לרוחני. לאמת, לטוב וליפה. הם אסרו עלינו להכניס פרחים לגטו, ואנחנו מגישים איש לרעהו עלי שלכת. אולי אלה הפרחים הכי יפים שבני-אדם הגישו מימיהם". זה, בתמצית, הנחה את המתנגדות ברוחן. הן הבריחו פרחים לגטו, ובלשונו של גדעון האוזנר כשחקר את רחל אוירבך במשפט אייכמן, משימתן היתה "לשמור שהנשמה היהודית לא תתנוון". הרמן קרוק היה מתנגד כזה: איש הבונד, ממארגני אגודת הסופרים, ספריית הגטו וארכיון הגטו בווילנה, שם ריכז קבוצת אנשים שגבתה עדויות ואספה מסמכים, כתב יומן אישי שנכתב במקורו יידיש וכרוניקות.




23 במאי 2013

למה בחר משרד החינוך ללמד על בן-גוריון ובגין?

בעקבות החידון "מנהיגוּת עושה היסטוריה"*


הנושא המרכזי שבחר משרד החינוך לשנת הלימודים תשע"ג הוא "מנהיגוּת פורצת דרך: דמותם, חזונם ופועלם של דוד בן-גוריון ומנחם בגין". אירוע השיא התקיים לאחרונה בבנייני האומה בירושלים במעמד ראש הממשלה -- שלב הגמר של החידון הארצי בנושא "מנהיגוּת עושה היסטוריה"; סוג של תגובה ציונית לא-הולמת לחידון התנ"ך ששואלת גם מעולם תכניות הריאליטי ומורכבת ממשימות שבסופן שורד אחרון שמנצח. זהו ביטוי הולם למאמצי משרד החינוך להנחיל לתלמידים ולתלמידות בבתי הספר הממלכתיים סיפור היסטורי שתואם עמדה הפוליטית מסוימת מבית היוצר של שר החינוך גדעון סער, תוך הקפדה על אי-פריצת דרכים חדשות והסתגר באלו הקיימות. 

מנהיגים פורמליים, גברים, יוצאי אירופה


25 באפריל 2013

במושב הקדמי של מרבד הקסמים

על הספר מפאתי תימן: מסוק אלאת'ניין עד מושב נַחם מאת נעמי חובארה*


חלומה של רוּמיה, הנערה הקטנה מהמושב, היה לפגוש את ג'ו, קברניט המטוס שהביא אותה ואת משפחתה לארץ על כנפי נשרים. היא עמדה בסיבוב המושב בו גרה, אוחזת סל תפוזים, ממתינה לטרמפ לנמל התעופה של מדינת ישראל הצעירה שאז עוד קראו לו נמל התעופה לוד. הנהג שעצר היה נחמד, אפשר לדמיין את בלוריתו המתנפנפת. עוד כמה פרקים ועמוס הטייס האשכנזי יתאהב בה והיא תגשים את פסגת השאיפות המקצועית של נערה ותוכשר כדיילת אוויר ושמה יהיה רמה. 

סיפור על מחיקת גלויות: קורות הנערה מהמושב שהתחתנה עם טייס


14 באפריל 2013

מי את, חנה סנש?

ז'אן דארק הישראלית* 


הספר אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חנה סנש שכתבה רותי גליק חושף פרקים עלומים בסיפור חייה של חנה סנש על בסיס מסמכים שלא פורסמו עד כה בעברית; בזאת טמונה חדשנותו וחשיבותו הכפולה. ראשית, בעצם פרסום כתבים שעד כה לא היו נגישים לקוראי העברית. שנית, בבחירה להתמקד בביוגרפיה האישית של "גיבורה לאומית, קדושה, מאובנת" זו, תוך התעלמות מכוונת מפרשת השליחוּת מעבר לים ופרשת מקומה בהיכל הגבורה הישראלי שביסודו אופן מותה, על ההיבטים הפוליטיים, החברתיים וגם המגדריים שלו. אך פרשות אלה הן בבחינת נוכחות נפקדות בספר, ודומה שאי אפשר אחרת. 

מה לא מסופר ב"סיפור חייה" בדף הנופל באתר משרד הביטחון. צאו והשוו


6 באפריל 2013

גיבורת השואה צִבְיה לובטקין

שלא נשכח את העיקר* 


צביה לובטקין, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, היתה מבכירי הלוחמים במרד גטו ורשה שפרץ ב-19 באפריל 1943, ערב פסח תש"גהיא נולדה בשנת 1914 בעיירה ביטן בפולין. כשהיתה בת שש עשרה הצטרפה לתנועת הנוער החלוצית פרייהייט ויצאה להכשרה. בגיל תשע עשרה השתתפה בסמינר המרכזי של ה"החלוץ" והיתה מיוזמי האיחוד של פרייהייט עם החלוץ הצעיר. כשקמה התנועה המאוחדת עברה לוורשה. בפרוץ מלחמת העולם עברה לביאליסטוק והיתה פעילה במחתרת החלוצית בשטח שנשלט על ידי הסובייטים. בחודש דצמבר הוחלט להחזיר חבר מ"המרכז" של התנועה לשטח הכיבוש הגרמני, והיא התנדבה לתפקיד. יחד עם חברהּ לחיים יצחק צוקרמן, בעת המרד סגנו של מרדכי אנילביץ האגדי, היתה מהמניעים את הקמת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) שהוביל את המרד והיתה חברת מטה המפקדה של הארגון. היא הפכה דמות מרכזית שעוררה כבוד בקרב כל אלה איתם באה במגע. מי שפגשו בה, לא יכלו לשכוח.

צביה לובטקין 1978-1914/ ארכיון בית לוחמי הגטאות


30 במרץ 2013

איך קוראים לך תזכירי לי?

בעקבות חברת הכנסת שרה כפרי*


הסטודנטית והסטודנט במכללת סמינר הקיבוצים לכתוב על חברת הכנסת שרה כפרי במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה בחרו בה דווקא מפני שלא היתה דמות ציבורית ידועה, לא להם ובוודאי לא לציבור הרחב. הערך עליה בוויקיפדיה העברית היה דל: גננת במושב העובדים הראשון, פעילה בארגוני נשים, ח"כ מטעם מפלגת פועלי ארץ-ישראל, אך זה כמעט הכול. גם תוצאות החיפוש בגוגל היו מועטות. מבחינה זו, שרה כפרי לא היתה יוצאת דופן מקרב חברות הכנסת הראשונות, שרובן ככולן אינן ידועות, למעט גולדה מאיר, שהיתה גם שרה. 


גננת, מחנכת, מייסדת, מחוקקת, אימא לארבעה

הערך שרה כפרי נמנה עם הערכים אותם מרחיבים הסטודנטיות והסטודנטים ואינם יוצרים אותם יש מאין. הנחת העבודה הויקיפדית היא כי גברים ונשים שכיהנו או מכהנים כחברים וחברות כנסת ראויים לערך, ועל כך אין שאלה או דיון. במקרים רבים, ודאי כאשר מדובר על נשים, המידע שהופיע עליהן היה מועט, ומקורו בדרך כלל בדף הח"כית באתר הכנסת. 


17 במרץ 2013

יופי של סיפור (שואה)

אפרופו תחרות מלכת היופי


את רינה וייס הכרתי בפעם הראשונה כשישבתי בארכיון השבועון "לאשה". בשונה מכלל העיתונים האחרים בעברית שראו אור בישראל בשנות החמישים, עיתונים יומיים וגם שבועונים כמו העולם הזה וירחונים כדוגמת דבר הפועלת, גיליונות שבועון הנשים שהיה נפוץ עוד בשנותיו הראשונות לא נמצאו באולם העיתונות בספרייה המרכזית של אוניברסיטת תל-אביב אותו פקדתי מדי בוקר. למעט הספרייה הלאומית בירושלים, גיליונותיו נמצאים גם בספרייה העירונית של תל-אביב, אך גם בבית אריאלה לא כל הגיליונות נשמרו, וגם אלה, לאחר דפדופים בלתי זהירים כבר מחשבים את קיצם לאחור. במערכת "לאשה" הרשו לי להיכנס לארכיון ולעיין בגיליונותיו. בעבור מי שחוקרות וחוקרים את החברה בישראל באותן שנים מדובר על מקור חשוב ביותר, אך לא בעיני כולם. לפני כמה שנים כשהצגתי ממצאי מחקר שהתבססו על טקסטים שהופיעו ב"לאשה" רמזו לי באוניברסיטה שזה לא הכי רציני, בטח לא כמו דברי הכנסת או פרוטוקול ישיבות ממשלה. "לאשה"? נו, באמת.


סגנית מלכת היופי וסגנית מיס עולם / אתר לאשה


7 במרץ 2013

הנשמע קולך? ועוד איך

עם השבוע הפמיניסטי בסמינר הקיבוצים


אתמול פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקט נתונים לקראת יום האישה הבינלאומי 2013. בין היתר עידכנה הלמ"ס בדבר שיעורן הגבוה של נערות ונשים בכל הנוגע לזכאות לבגרות ולתואר אקדמי, העומד ביחס הפוך לנתונים לגבי הכנסתן. ובקיצור, נשים משכילות יותר ומשתכרות פחות. לפעמים הנתונים האלה הם גם בבחינת מזון למחשבה: כתבת של אתר אינטרנט גדול שאלה אותי כיצד נסביר את הנתונים לפיהם אחוז הנשירה של נערות מהלימודים בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון נמוך מזה של נערים, וכמובן את יתרונן המספרי של סטודנטיות לעומת סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה. התשובות לשאלה הגדולה הזו חורגות מגבולות הכיתה ואולם ההרצאות. המפתח להן נמצא במעמדן, מקומן ותפקידיהן של נשים בחברה הישראלית ובמידת המודעות שהן מגלות למצבן, במקרה הפרטי וכציבור.

לרשימת הקריאה של רורי גילמור


3 במרץ 2013

את תלכי בשדה

במלאת 25 שנה לפטירתה של גיבורת השואה רוז'קה קורצ'אק 


לאה גולדברג הלכה לעולמה בינואר 1970. ברדיו, כמו באמצעי תקשורת אחרים, יארצייט הוא הזדמנות לעסוק בנושא, מפני שהמועד מחייב. במקרה של זכרון השואה, לוח השנה מספק כמה הזדמנויות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ב-27 בינואר וגם יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת.  אחד השירים הנפלאים שכתבה לאה גולדברג לפני יותר משבעים שנה והלחין חיים ברקני הוא 'את תלכי בשדה', שנקרא לפעמים גם 'האמנם'. השאלה האם זהו 'שיר שואה' היא נושא לדיון. חוקרים וחוקרות לא מתייגים אותו כך, גם לא מקורות פופולריים כדוגמת מאגר שירים גדול ברשת שלא כלל אותו ברשימת השירים ליום הזכרון לשואה, בה נמצאים 'שיר הפרטיזנים', 'פונאר' וגם 'גרמניה לפני המלחמה' של שלמה ארצי ו'אפר ואבק' של יהודה פוליקר ויעקב גלעד. יחד עם זאת, סביר שהכורח להשמיע ביום זיכרון לאומי שירים עבריים שקטים מביא לרשימה זו גם את 'את תלכי בשדה'.


לאה גולדברג בירושלים, 1946, צילמה: אנה ריבקין-בריק


24 בפברואר 2013

עיתונאית גדולה

בעקבות הערך חנה זמר בויקיפדיה 


ב-1965 החליטה עיתונאית מעריב תמר אבידר לכתוב על נשים בעיתונות. באותם ימים פנו עשרה אנשים לבקש עבודה במעריב, אז עיתון הנפוץ במדינה. שבעה מהם נשים. מספר הנשים בעיתונות גדל ו"נערות, בחורות ונשים צעירות חולמות לעסוק במקצוע שלמראית עין יש בו הילה וזוהר, והכרוך באירועים מרשימים ופגישות עם אישים". כל מי שעבדה פעם במערכת עיתון יודעת עד כמה רחוק דימוי זה מהמציאות. 


האישה הראשונה כאן שעמדה בראש עיתון יומי גדול.
הצילום מאתר העין השביעית


14 בפברואר 2013

פמיניסטית? אל תתביישי

מכתב לסטודנטיות* 


הבחירות לכנסת ה-19 התקיימו בשבוע האחרון של סמסטר א'. עבודתם של הסטודנטיות והסטודנטים על ערכים חדשים בויקיפדיה היתה בעיצומה, ונוסף לה הקשר אקטואלי: כמה עמלו על הרחבת ערכים על נשים שכיהנו בתור חברות כנסת. פרסום תוצאות הבחירות לימד שמספר הנשים בכנסת היה הגבוה בהיסטוריה של הכנסת עד אז. באותו שבוע קראה ד"ר חנה קהת, מייסדת קולךלנבחרות הציבור לפעול למען נשים בתחומי העניין וההשפעה שלהן: בריאות, משפחה, דת ומדינה ועוד. יום אחרי הבחירות התקשרתי לברך אימא של ח"כ מיועדת, אותה אני מכירה מזמן. הרבה אנשים התקשרו אליה באותו יום; שהיא לא תישכח שהיא אישה, אמרתי לה, היא לא שוכחת, אמרה.


גולדה מאיר ב-1964 / מקור: מאגר ויקישיתוף


10 בפברואר 2013

תהיי אישה ותחוקקי

עם העלאת הערך שושנה פרסיץ לויקיפדיה 


גם למחרת ההשבעה לכנסת ה-19 זכה נושא ייצוג הנשים לתשומת לב. בכותרות קלישאות: גברתי המחוקקתאו "כוח נשי". אמנם באופן כללי, מאז החתימה על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שעם החותמים עליה נמנו שתי נשים הלך ועלה מספר הח"כיות, כולל מספר הפמיניסטיות בהן, אבל זה ממש לא מספיק. נשים שמו לב לכך כבר מזמן. שאלת מידת הייצוג של נשים בכנסת ביחס לשיעורן באוכלוסייה הטריד נשים במדינת ישראל מאז ומתמיד. בשנת 1959, עם פרסום תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, כתבה דבר הפועלת: "הבחירות מראות ירידה בחלק מהימין. הציונים הכלליים הפסידו את אהדת בוחריהם עקב סכסוכים פנימיים, חוסר דרך אידאית עצמית, וטשטוש ההבדלים בין חלקים מתוכם לבין 'חרות'. פרט נוסף: בסיעה המוקטנת של הציונים הכלליים בכנסת לא תהיה חברה - זו הפעם הראשונה".

כשמלאו לה חמישים כתב ש"י עגנון מסה לכבודה


4 בפברואר 2013

אימא מחליפה

הצעה לסדר יום אלטרנטיבי ליום האם, סליחה: יום המשפחה*


כשאימא עוזבת את הבית, כל הבית מתערער. על זה נבנתה תכנית ריאליטי, שעקבה במקביל אחרישתי משפחות שאמהותיהן הוחלפו זו בזו, ועמן חוקי הבית, כלליו, מנהגיו, הגבלותיו והיתריו. ההנחה היתה, שברגע שאימא מתחלפת כל הבית משתנה, ואם אבא יעזוב, מה זה כבר משנה. בתכנית הטלוויזיה, אחרי שבוע חזרו האימהות הביתה והתאחדו עם משפחותיהן הגרעיניות הביולוגיות, בדרך כלל בדמעות. הילדים והילדות שלהן למדו על בשרם איך יתנהל הבית אם תעמוד בראשו אישה אחרת, ואימא שלהם עברה סוג של שיעור בהורות. לנה קיכלר-זילברמן היתה אימא מחליפה לתמיד, ובעבור מאה הילדים והילדות שלה זה לא היה ריאליטי. זו היתה המציאות.


לנה קיכלר-זילברמן 1987-1910


27 בינואר 2013

גם לאנה פראנק דרוש משהו מלבד בעל וילדים

קריאה חדשה ב"יומנה של נערה"*


אנה פראנק היא היוצרת והגיבורה של הספר הידוע ביותר על השואה בארץ ובעולם, מהמפורסמות ומהידועות מקרב הנשים בשואה. סיפורה עובד למחזה ולסרט, יש רחובות על שמה, ואולי הספר ממשיך להיות מתנה נאה למתבגרת. "יומנה של נערה", אחד הספרים המרכזיים בארון הספרים הישראלי, ראה אור לראשונה בעברית לפני 60 שנה, תרגום של Het Achterhuis הבית האחורי, שהופיע בהולנד כשש שנים לפני כן. היתה זו גרסה ראשונה ליומן שכתבה במחבוא ברחוב פרינסחראכט 263 באמסטרדם בין יוני 1942 לאוגוסט 1944. גיבורת שואה זו היתה שונה לא רק מגיבורות השואה שאחזו בנשק בגטו וביער, אלא גם מנשים אחרות שבתקופת השואה גילו התנגדות ברוחן וגם מנערים ונערות אחרים שכתבו אז יומנים. אנה פראנק היתה גיבורת תרבות ששורשי ההוקרה כלפיה לא היו בארץ. הממד האוניברסלי של סיפורה הוא שדחף אותה לחיק החברה הישראלית המתגבשת, שמצאה בקורות הנערה שמתה בברגן בלזן מקור לגאווה לאומית וכמעט בכוח הפכה את הסיפור שלה לציוני.




21 בינואר 2013

מחזירות את טובה גולדברג להיסטוריה

הצצה לשיחת ויקיפדים*


היוזמה לכתוב ערך בויקיפדיה על טובה גולדברג (בק) באה מסטודנטית, מורה בעצמה. טובה גולדברג היתה קשרית גדנ"ע שאיבדה את ידה בפעולה מבצעית בירושלים הנצורה בימי מלחמת העצמאות והיתה מועמדת לקבל על כך אות גבורה והיא עוד לא בת 17. סיפורה הועלה על הכתב בספר הקשרית האמיצה לילדים ולנוער שראה אור בשנת 1959.

טובה גולדברג. למה לא קיבלה אות גבורה?


1 בינואר 2013

סופרת (פוסט ראשון)

האישה השנייה ברשימת הערכים הפופולריים בויקיפדיה לשנת 2012?


מספרות על פרופ' בכירה שהמגדר היה בלב מחקריה, שביקרה במוזיאון בית התפוצות. שאלו אותה: פרופסור, מה את עושה? ענתה: אני? סופרת. או, אמרו, ואיזה ספר את כותבת עכשיו? אמרה להם: אני סופרת. סופרת כמה נשים, כמה גברים. בשיעור הראשון בקורס אנו קוראים יחד בכיתה את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, מעיינים ברשימת החותמים, וסופרות: 35 גברים, 2 נשים. אחת וידועה: זו  גולדה מאיר, גיבורת טענת נגד של מי שלא חושב/ת שיש בעיה ולימים ראשת ממשלת ישראל. מי היא השנייה? 

רחל כהן-כגן. גם היא חתמה