בעקבות ימי עיון בסמינר הקיבוצים
באביב
1988 פורסם בעיתון הארץ מאמר שכתב פרופ' יהודה אלקנה, אז ראש
המכון להיסטוריה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל-אביב ומנהל מכון ון-ליר
בירושלים. המאמר בזכות השכחה הפך עם הזמן לטקסט קאנוני בנושא תודעת השואה.
"איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה
בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי, גם לאותו חלק שלא עבר את השואה,
וכן לדור הבנים שנולדו וגדלו כאן", כתב. "בפעם הראשונה אני מבין את
חומרת מעשינו, כאשר במשך עשרות שנים שלחנו כל ילד וילד בישראל לבקר שוב ושוב ב'יד
ושם'. מה רצינו שילדים רכים יעשו בחוויה הזאת? דקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות
לב, ומבלי לפרש –'זכור'! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה?". היה זה
למעלה מארבעים שנה אחרי שפורסם באותו העיתון השיר "נדר" שכתב אברהם שלונסקי, שהיה
ועודנו טקסט קאנוני, המוכר והידוע מטקסים כה רבים, בדרך כלל ביום הזכרון לשואה
ולגבורה, בו הזהיר, התרה, ציווה: דבר לא לשכוח – עד דור עשירי.