9 באוקטובר 2016

למה "כך נבשל" (לא) יצליח בטירוף בישראל 2016?

תחזית ספרותית בלתי ריאלית לשנת תשע"ז* 


הסלמונלה שנמצאה בקורנפלקס בסוף שנת תשע"ו היתה הקש האחרון. הקהל הנאמן של תכניות הריאליטי הצביע בשלט. מצב הבייק ירד לאוף והרייטינג של תכניות הבישול שקידשו בישול ואפייה מתוחכמים הלך וירד. העלאת המודעות לחשיבותו של הבישול הביתי, האמרת המחירים של המזון, הפופולריות היציבה של הרשתות החברתיות והכיסופים לימים שבהם מדינת ישראל היתה קטנה וצודקת העלו צורך ברור בקרב הקהל הישראלי לחזור למטבח של פעם – לימים בהם אכלו בשביל לחיות ולא חיו בשביל לאכול ובישול ואפייה היו צורך ולא פינוק. בדיקה שערך אחד המו"לים באתר הספרייה הלאומית לימדה שהמהדורה השישית וכנראה האחרונה של "כך נבשל", שהודפס לראשונה בשנת תש"ח, ראתה אור בשנת תש"ך.


עיון במהדורה משנת תשי"ח (1958) לימד שספר בישול זה, בסט-סלר בזמנו, נכתב ונערך על מדריכות בקורסי הבישול של ויצ"ו. "מחברות רבות לספר זה, אלה הן כל המורות והמדריכות שעבדו במחלקת ההדרכה של ויצ"ו שנים במשך שנים רבות. בעבודה של שנים רכשה כל מדריכה נסיון משלה והשביחה את המרשמים מקורס לקורס, וכך נתקבל אוסף מרשמים בדוקים ומנוסים, מותאמים לתנאיו ולטעמו של היישוב העברי בארץ", כתבה רוזיה יבנין, מנהלת מחלקת ההדרכה של הארגון, בהקדמה לספר. ואלו היו: חנה היימן, נעמי גפריתי, ברכה רזניק, דינה ממלוק, רות מרקשייד, מלי הורביץ. הספר ריכז את פרי (וגם ירק, בעיקר תפוחי אדמה) עבודתה של רוזיה יבנין זה שנים: היא עלתה ארצה בעלייה השלישית, ב-1927 היתה ממייסדות מחלקת ההדרכה לחקלאות וכלכלת בית של ויצ"ו ועמדה בראשה עד מותה בקיץ 1959.

עטיפת הספר המצהיב כך נבשל, בלי פילטר וינטג'

כמעט מיד הוחלט שבשנת תשע"ז הגיעה השעה למהדורה ז' של הספר, שתחדש ימיו כרב-מכר. במטרה לשמור על אותנטיות וגם לחסוך בהוצאות, הוחלט להדפיס את 22 פרקי המתכונים שבו כמות שהם. ממילא, מתכוניו רוויים המלצות להרבות באכילת בירקות, "משום שהם טובים, הם עשירים במינראליים ובוויטמינים ונעים לכרסם אותם. כל ארוחה תגרה ותערב כפליים תודות לריחם, צבעם וטעמם".

אף המתכונים הפותחים את הפרק הראשון הם על טהרת היקרות: מיצי ירקות ביתיים, כמו מיץ עגבניות ומיץ מעורב (מרסקים תרד או חמציץ, גזר, מלפפונים, בצל ועגבניה קטנה, מסננים, מוסיפים כפית שמן זית, מעט מנטה ושומשום וכף מיץ לימון ומערבבים), בהמשך חמיצת סלק חמה וקרה וחמיצת חמציץ, שפע מתכוני כרוב וכרובית (ביניהם: "צלי כרוב חמצמתוק" ו"סלט כרובית בתחמיץ") וגם תפוחי אדמה, כולל "תפו"א בנוסח אמריקאי". 



אמנם הפרק "דגים" רובו ככולו מתכוני פילה, אך ההדרכה לקנייה נבונה כללית היא ("ריחו של דג טרי נעים וטוב, ואילו דג שאינו טרי ריחו קשה"), וההדרכה להכנת חביתה מאבקת ביצים אולי תתאים לקהל הטבעוני. קינוחים רבים בו הם על בסיס פירות, כמו "סלט תפוזים בגזר חי" ולמנות האחרונות שמות נחמדים כמו "ידידי בית" (מקלות אפויים עם שוקולד וצימוקים) ו"ילדים שובבים" (סוג של עוגיות סנדוויץ' ריבה). יש עוגת דבש ומתכונים לפסח ("כדורי מצות" ו"חביצת מצה בכרוב") והדרכה להכנת גלידה תוצרת בית כמו תות שדה ומלון עם קוניאק. 

גם במהדורות הקודמות למונחים כגון שנף (וניל) או חרשף (ארטישוק) נוסף במקור ביאור בסוגריים, והוראות ההכנה בכל המתכונים מנוסחים בגוף ראשון רבים. כך נבשל כשאנו בוררים, רוחצים ושורים, מקלפים, חותכים וסוחטים, קוצצים וממעכים, מנפים, טורפים ובוחשים, מבוללים ומערבבים, מרתיחים וממיסים, מטגנים ומאיידים, לשים ואופים, מרתיחים ויוצקים, ממליחים וממתיקים ולבסוף נותנים בתבנית או בסיר ומגישים בצלחת מעוטרת בטעם. עם הדפסת העותקים המחודשים של הספר, התבררה הטעות. רק פרק אחד בו, ועוד האחרון, הוקדש ל"מאכלים מזרחיים".

*גרסה מורחבת של מאמר בהארץ, מוסף ספרים, פרויקט תחזיות ספרותיות לתשע"ז 

הצילומים בשחור לבן: ישראל, 1949. פריץ כהן / אוסף התצלומים הלאומי
על ספרי בישול של פעם קראו ב"מתזונה לתרבות של אוכל" באתר הספרייה הלאומית

עוד פוסטים על ספרים