2 באוגוסט 2015

שלא יעבדו עלינו: בעקבות הפועלת יוכבד בת-רחל

אפרופו גל גדות* 


כמה בדיוק השתכרה גל גדות על עבודתה בשובר הקופות וונדר וומן? אמנם המספרים העצומים מצליחים לבלבל אותנו, אך הפער בין השכר של אשה לשכר של גבר בהוליווד עדיין ברור. זה ניכר גם בשוק העבודה בישראל בדרג הניהול וגם בקרב עובדות זוטרות. השאלה הגדולה בדבר המקורות לפער בשכר, במיוחד כאשר מדובר על שכר שווה לעבודה שווה לחלוטין, היא שאלה שאת התשובות שלה אנחנו צריכות לחפש גם אצלנו, הנשים: לא תמיד נוח לנו להשלים עם העובדה שבעצם עובדים עלינו, לא תמיד נוח לנו לעמוד על שלנו, לא כל שכן לבקש ואפילו לדרוש את מה שמגיע לנו. גם לפני כמעט מאה שנה נשים בארץ השתכרו פחות מגברים על עבודה שווה לחלוטין. מה הן עשו? קחו לדוגמה את יוכבד בת-רחל. 


יוכבד בת-רחל נולדה ב-1901 בעיירה קטנה באוקראינה, בת בכורה לרחל ואליהו. בנעוריה היתה לציונית סוציאליסטית. כשהיתה כבת עשרים עלתה לארץ. היא היתה פעילה במוסדות הקיבוץ המאוחד, אחדות העבודה וההסתדרות, מבכירות מועצת הפועלות, חברה באסיפת הנבחרים והוועד הלאומי וצירה בקונגרסים הציוניים. 

כמו חלוצות אחרות שעלו ארצה אחרי מלחמת העולם הראשונה, גם היא תיארה לעצמה שהשקפת העולם השוויונית תתפוס מקום חשוב באורח החיים הפועלי בארץ. גם היא האמינה כי על השוויון לחול גם בין גברים לנשים. גם היא התבדתה. "היינו בטוחות שלא תיתכן תחרות בין גבר ואשה על רקע סוציאלי, כשם שלא ייתכן קיפוח האשה בשל תכונותיה הביולוגיות", כתבה לימים. "נוכחנו לדעת כי תפיסתנו היתה 'רומאנטית', כי המציאות היתה אחרת".

בתחילה היא גרה בתל אביב ועבדה בבניין בבית חרושת. בהתחלה שובצה לעבוד בניקיון, אך בפועל עבדה בהבאת לבנים יחד עם הפועלים. היא ראתה בעבודה זו הזדמנות לכיבוש העבודה פעמיים: כפועלת עברייה וכאישה. "ראיתי בעבודה זו כיבוש לעצמי וכיבוש לחברה בכלל, כשהיא יכולה לעבוד בשורה אחת עם הגברים, להשתוות עם תפוקתם ואף לעלות לפעמים לנורמה גבוהה יותר ולהיות שוות-זכויות ומעמד לחברים".

אחר כך הבינה מה היה המניע של המעסיקים להעסיק נשים: לא קידום השוויון ולא אידיאולוגיה, אלא עלות ותועלת כלכלית. השכר ששילמו לה ולחברותיה היה נמוך יותר מהשכר ששילמו לגברים על אותה עבודה. "התברר לי מדוע נכון היה המעביד להעסיק אותנו - עבודתינו הוערכה כ'זולה' יותר". זו היתה הפעם הראשונה, לדבריה, בה נתקלה בקיפוח שכר החברה. "הדבר חרה לי עד מאוד ולא יכולתי לתפוס כיצד זה מעוולים אותנו ומקפחים שכרנו. שאלתי: למי יש לפנות בתלונה?". הפנו אותה לעדה פישמן-מיימון. היה זה אחד הגורמים לפעילותה הציבורית לזכויות עובדים ובמיוחד עובדות. 

במקביל למדה עברית אצל סמינריסטית בסמינר לוינסקי. "קשה היה ללמוד אחרי יום עבודה. אצבעות הידיים היו נפוחות לאחר מאמץ של הגשת לבנים לבנין וקשה היה להחזיק את העפרון ביד", כתבה. היא למדה גם בשיעורי ערב בגימנסיה הרצליה והלכה לשמוע הרצאות של אחד העם. "עד היום אני מצטערת שלא יכולתי ליהנות מהרצאותיו", כתבה לימים, "בשל מיעוט ידיעותי בעברית". אחר כך חיפשה עבודה בפרדסים בפתח תקוה, וקיוותה להגיע לקיבוץ עין חרוד.

לקיבוץ עין חרוד הגיעה ב-1925 יחד עם בן זוגה, אברהם תרשיש. ב-1940 נולדה בתם רחל. הם יצאו יחד בשליחות תנועת החלוץ לאירופה, פעם אחת בשנות העשרים ופעמיים בשנות השלושים והיו בפולין, בגרמניה ובארצות מערב אירופה, ביניהן הולנד, בלגיה וצרפת. במרץ 1939 חזרו לקיבוץ עין חרוד והיא עבדה בגן הילדים, במזכירות ובחדר החולים. מלבד פעילותה בתנועת הפועלות ובמוסדות ההסתדרות היתה חברה באסיפת הנבחרים ובוועד הלאומי והיתה צירה בקונגרסים הציוניים. 

בפעילותה בתנועת הפועלות בחיפה פעלה לארגון עובדות משק הבית הבלתי מאורגנות בהסתדרות. היא ניסתה להגיע לעובדות אלו באופן אישי, למשל לפגוש אותן כשיצאו מבתי המעסיקים שלהן, לקניות או לטיול עם ילד. היא היתה משוחחת איתן על תנאי עבודתן והזמינה אותן לאסיפה של ההסתדרות. "הייתי הולכת אליהן ומסבירה להן את ערך הארגון בשבילן", כתבה. היתה זו פעילות שמטרתה היתה חיזוק השורות של העובדות וחיזוק כוחה של ההסתדרות, שנוסדה בראשית אותו עשור. 

בעבודתה בהסתדרות עמדה על חוסר המודעות באי השוויון בשכר. היא גילתה שהחברים לא ראו צורך מיוחד בהגנה על שוויון בשכר של הפועל והפועלת, ולא הבינו שבכך נגרם עוול לחברות. היא האמינה כי על החברה "לחנך את עצמה לעצמאות, לפעילות, ליכולת להתמודד באותם תחומים שהיא מסוגלת לגלות בהם את יכולתה, משוחררת מכבלים של מסורת, של משפטים קודמים". 

מאבק פמיניסטי בגימנסיה הרצליה
כיבוש עבודה ברפת של דגניה 
איך אומרות פמיניזם בעברית? 

גם בקיבוץ היא שמה לב שהגברים הם שהכריעו באסיפות הקיבוץ, וכי נשים נטו להימנע מלהביע עמדה. "חוג החברות בעין חרוד הגיע למסקנה כי הפעלת החברה צריכה גם יוזמה ארגונית וקביעת כללים מסוימים לבחירת מוסדות משקיים ביישוב הקיבוצי ובארגוני הקיבוץ הכלליים", כתבה בספרהּ האוטוביוגרפי. יחד עם ליליה בסביץ, שעמדה בראש תנועת הפועלות, פעלה לשיתוף נשים בחיי הציבור וקידמה את היוזמה להבטחת הייצוג של נשים והיתה בין היוזמות של "חוק השליש", שאחר כך היה אבן יסוד בתנועה הקיבוצית, לפיו לפחות שליש מחברי הוועדות, המזכירויות והמועצות של התנועה הקיבוצית יהיו נשים.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנים האחרונות ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה עומדת על 66% מההכנסה הממוצעת של גבר. גם נתוני השכר לפי שעת עבודה מלמדים שבלי יוצא מהכלל, השכר של אישה נמוך יותר, וככל שהגיל עולה כך גם מתרחב גם הפער. האפלייה בשכר שחוו נשים צעירות בארץ בשנות העשרים של המאה העשרים מזכירה את הכותרות בזמן האחרון בנוגע לשכר של השחקנית גל גדות, בהבדל של כמה וכמה אפסים. מה היו אומרות יוכבד בת-רחל, שהלכה לעולמה ב-1989, ליליה בסביץ, שנפטרה שנה אחריה, וחברותיהן לעלייה השלישית? אפשר רק לנחש. מותר להעריך שגם הן לא היו מרפות ידיים ומסרבות לשתוק.

הערכים יוכבד בת-רחלליליה בסביץ ועדה פישמן-מימון בויקיפדיה העברית נכתבו והורחבו על ידי סטודנטיות וסטודנטים במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה

* פוסט מעודכן לקיץ 2017

לדו"ח הלמ"ס 
על פערים מגדריים בעולם העבודה באתר שדולת הנשים
על גבר ועל אשה בתשדיר של מס הכנסה