2 באוגוסט 2015

שלא יעבדו עלינו

עם הרחבת הערך בויקיפדיה על יוכבד בת-רחל 


הידיעה במדורי הכלכלה על החילופין בהנהלת חברת תקשורת גדולה מדגימה בצורה בוטה את אי השוויון בישראל, ומתרגמת למספרים את האפלייה בין נשים לגברים בעולם העבודה. על פי הדיווח, השכר שתקבל המנכ"לית הנכנסת יהיה בגובה 60% משכרו של המנכ"ל היוצא. לשאלה מדוע השכר שלה נמוך מהשכר שלו, נמסר מחברת הוט כי קביעת גובה השכר של המנהלת הנכנסת "נועדה לשדר מסר של צניעות". צניעות? ועל חשבון מי? קשה להשתחרר מהרושם לפיו התשובה היא פשוטה מאוד: מדובר על אישה. עצוב וכמעט מייאש לגלות שהפער בין השכר של נשים לבין השכר של גברים בישראל הוא ממש לא עניין חדש. עבודתה של סטודנטית, שהרחיבה משמעותית את הערך יוכבד בת-רחל, מלמדת שהפער בין השכר של אישה לבין השכר של גבר על אותה עבודה היה כאן מזמן.

נשים בקיבוץ עין חרוד עובדות במחצבה, 1941 / צילום: לע"מ

יוכבד בת-רחל נולדה ב-1901 בעיירה קטנה באוקראינה, בת בכורה לרחל ואליהו. בנעוריה היתה לציונית סוציאליסטית. כשהיתה בת עשרים עלתה לארץ. היא היתה פעילה במוסדות הקיבוץ המאוחד, אחדות העבודה וההסתדרות, מבכירות מועצת הפועלות, חברה באסיפת הנבחרים והוועד הלאומי וצירה בקונגרסים הציוניים. 

כמו חלוצות אחרות שעלו ארצה אחרי מלחמת העולם הראשונה, גם היא תיארה לעצמה שהשקפת העולם השוויונית תתפוס מקום חשוב באורח החיים הפועלי בארץ, והאמינה כי על השוויון לחול גם בין גברים לנשים. גם היא התבדתה.

בתחילה גרה בתל אביב ועבדה בבניין בבית חרושת. בהתחלה שובצה לעבוד בניקיון, אך בפועל עבדה בהבאת לבנים יחד עם הפועלים. בעבודתה בבית האחרושת שמה לב כי למרות שתפוקתם היתה שווה, השכר של הפועל היה גבוה משכרה של פועלת. כך גם כשעבדה בקטיף בפרדס. למה? כי היא אישה.

היא למדה עברית והצטרפה לשיעורי ערב בגימנסיה הרצליה, שם הכירה פעילים בהסתדרות ורצתה להצטרף לקיבוץ עין חרוד, אליו הגיעה ב-1925 יחד עם בן זוגה, אברהם תרשיש. הם יצאו יחד בשליחות תנועת החלוץ לאירופה, פעם אחת בשנות העשרים ופעמיים בשנות השלושים.

בעבודתה בהסתדרות 
עמדה על חוסר המודעות באי השוויון בשכר. היא גילתה שהחברים לא ראו צורך מיוחד בהגנה על שוויון בשכר של הפועל והפועלת, ולא הבינו שבכך נגרם עוול לחברות. היא האמינה כי על החברה "לחנך את עצמה לעצמאות, לפעילות, ליכולת להתמודד באותם תחומים שהיא מסוגלת לגלות בהם את יכולתה, משוחררת מכבלים של מסורת, של משפטים קודמים".

בעין חרוד היא שמה לב שהגברים הם שהכריעו באסיפות הקיבוץ, וכי נשים נטו להימנע מלהביע עמדה. "חוג החברות בעין חרוד הגיע למסקנה כי הפעלת החברה צריכה גם יוזמה ארגונית וקביעת כללים מסוימים לבחירת מוסדות משקיים ביישוב הקיבוצי ובארגוני הקיבוץ הכלליים", כתבה בספרהּ "בנתיב שהלכתי" (הוצאת יד טבנקין והקיבוץ המאוחד). יחד עם ליליה בסביץ פעלה לשיתוף נשים בחיי הציבור וקידמה את היוזמה להבטחת הייצוג של נשים. 

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנים האחרונות ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה עומדת על 66% מההכנסה הממוצעת של גבר. המספרים מזכירים את גובה הפער בין שכר המנכ"לית הנכנסת של HOT לעומת מנכ"ל היוצא. גם נתוני השכר לפי שעת עבודה מלמדים שבלי יוצא מהכלל, השכר של אישה נמוך יותר, וככל שהגיל עולה כך גם מתרחב גם הפער. מה היו אומרות על כך יוכבד בת-רחל, שהלכה לעולמה ב-1989, ליליה בסביץ, שנפטרה שנה אחריה, וחברותיהן לעלייה השלישית, שגם הן כבר מזמן לא איתנו? את התשובה אפשר רק לנחש. מותר להעריך שגם הן לא היו מרפות ידיים ומסרבות לשתוק.

הערך המורחב יוכבד בת-רחל והערך ליליה בסביץ בויקיפדיה נכתבו במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה. עוד בנושא פערים מגדריים בעולם העבודה אפשר לקרוא באתר שדולת הנשים.