30 בנובמבר 2014

גבר אמיתי דווקא כן מרים ידיים

3 הערות בעקבות התשדיר של נעמת 


התשדיר של ארגון נעמת לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים לשנת 2014 מעורר אי נוחות. בסרטון בן כ-40 שניות מביעים גברים מפורסמים ומוערכים בתחומם הזדהות מסוימת עם גבר שעובר על החוק. איך זה קורה לו? כשהוא חוזר הביתה מוטרד מהעבודה, חושב שאף אחד לא מבין אותו ומרגיש חנוק, הילדים מתרוצצים בסלון ומרעישים. הוא מתחיל לצעוק ולא שולט בכעסיו. והנה, דבר מוביל לדבר והיא שוב בוכה בגללו. הם מבינים מה עובר עליו: בסוף היום, מה רצה בסך הכול? מה שכולם רוצים – קצת שקט.

תשדיר נעמת. שמע, גבר

גילוי הזדהות זה עם גבר אלים, בין אם היא אמיתית ובין אם היא משוחקת היטב, מובילה לסיסמה של הקמפיין: "גבר אמיתי לא מרים ידיים", אותו מתבקש הקהל לשתף לשם העלאת מודעוּת. מלבד השאלות מה מלמדת ההחלטה של ארגון נשים כה ותיק להעמיד השנה במרכז התשדיר למיגור האלימות במשפחה גילוי אמפתיה עם הפושע ולא עם הקורבן, מדוע הפנייה היא לגבר אלים שצריך לטפל בו ולא לאישה שחייה בסכנה ובאיזו מידה גילוי אמפתיה כזה עלול להשיג את המטרה ההפוכה, למשל הקלה בעונשם של מי שכבר יורשעו, נשאלת השאלה למה בעצם התכוונה נעמת?

1. כי בעצם, "גבר אמיתי" כן מרים ידיים. במידה רבה, לכך הוא מחונך מיומו הראשון. כפי שהייעוד המסורתי של אישה הוא ללדת ולגדל ילדים, הייעוד המסורתי של גבר הוא אחיזה בנשק והשתתפות בקרב, ומאלה נגזרת חלוקת התפקידים בחברה, שעומדת גם ביסוד החברה הישראלית, על אף ההכרזה ההיסטורית על שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור בלי הבדל מין. 

ביטויים לכך אפשר למצוא על בסיס יומיומי: בחנויות הבגדים המציעות בגדי בנות צמודים ונוצצים ובגדי בנים נוחים להתרוצץ עם הדפסים של מכוניות, מכונות וגיבורי על; בארגזי הצעצועים והמשחקים שמכשירים את הבנות לטפל ולגלות אמפתיה ואת הבנים להפעיל מכשירים ולפעמים לדמוֹת תפקידי לחימה; בגן הילדים, בו לומדים שדמויות המופת הם אלה שהגנו על העם היהודי בכוח הזרוע, כדוגמת המכבי ובר-כוכבא ונשים עמדו ברקע, כבת פרעה; והלאה, בבית הספר על שיעוריו וספריו במתנ"ס על חוגיו, במסלול הלימודים, בבחירת המקצוע והיקף המשרה, ועם המעבר להורוּת משועתקת חלוקת התפקידים לדור הבא.  

2. כי בעצם, האישה הנוכחת-נפקדת היא-היא העניין. ברקע התשדיר של נעמת עומדים חסרי הישע, הנציגים המובהקים של אוכלוסיית התלויים – האישה והילדים. הרעיה, בת הזוג, הידועה בציבור או החברה לחיים מכונה פשוט: "היא". אך מי היא האישה שבתשדיר? האם היא עובדת גם מחוץ לבית? האם גם היא טרודה מהעבודה? האם גם היא חושבת שלא מבינים אותה? האם גם היא מרגישה חנוקה? האם הילדים שמתרוצצים ומרעישים בסלון מעצבנים גם אותה? האם על ילדיה היא בוכה, שעל אף שהם נוהגים כדרכם של ילדים, מתחת לפני השטח נפערים סדקים בנפשותיהם, או על עצמה היא בוכה, בתור מי שכלואה בביתה? כי בסוף היום, מה היא רוצה בסך הכול? מה שכולנו רוצות - קצת שלווה. 

בתשדיר משתתפים למעלה מעשרה גברים, ואף לא אישה אחת שתשמיע את קולה של האישה הזו. אמנם בפועל מספר הטלפון שמוצג בסיומו הוא אחד ממספרי הטלפון של המחלקה לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה בנעמת, אך התשדיר מיועד באופן חד משמעי לפוגע ולא לנפגעת. האם נעמת הרימה ידיים?

כנראה שלא, ונראה שתשדיר זה הוא בסך הכול דרך מקורית להעלות לסדר היום של כלי התקשורת, בעיקר החברתית, את נושא האלימות נגד נשים שביסודו פיקוח נפש. זאת ודאי אם יתברר שמספר הגברים שבאמת הרימו טלפון בעקבותיו עלה באופן משמעותי, אם כי על פי הנתונים שמסרה יו"ר נעמת, ברוב המקרים גברים פונים לסיוע רק לאחר תלונה במשטרה או בעקבות סנקציה משפטית.


3. כדי להעלות מודעות צריך להשתתף ולא רק לשתף. כי ביסודה של העלאת מודעות עומדת התבוננות אמיצה, של נשים ושל גברים, במציאות חיינו, שהיא מציאות שמכוונת, מנתבת ומתעלת נשים וגברים לתפקידים המסורתיים. התבוננות זו היא תהליך אטי ומתמשך, והוא אישי מאוד, מתבצע בכלים חינוכיים וביקורתיים ודרושים לו סבלנות ואורך נשימה. אך רק היא מסוגלת להרחיב את מעגלי הנשים והגברים בישראל שירימו ידיים ביחד בעד "בלי הבדל מין" שריר וקיים.