14 בספטמבר 2014

מי היתה האישה שהגתה את סמל האצ"ל

עם העלאת הערך לילי שטרסמן-לובינסקי לויקיפדיה


 לגבי ולעדי

–  יכול להיות שאין ערך בויקיפדיה על אימו של אבא שלי? את יודעת מי היא?
–  לילי שטרסמן, בוודאי.
–  מעניין, חיפשתי "אילה לובינסקי", ולא מצאתי. חיפשתי "לילי שטרסמן", ולא מצאתי. איך ייתכן שאין עליה ערך?
עדי שטרסמן צודקת. סבתא שלה היא דוגמה מובהקת לאישה שאין ספק שהיא כבר מזמן ראויה לערך באנציקלופדיה החופשית, ודאי בעברית. אפילו גוגל מכיר אותה טוב למדי. התשובה פשוטה מאוד: כדי שיהיה ערך, מישהי צריכה לכתוב אותו.  מי היתה לילי (לעתים: לילקה ובעברית: אילה) שטרסמן-לובינסקי? 

לילי שטרסמן 1908 ורשה - 1959 תל אביב

לילי שטרסמן-לובינסקי היתה עורכת, מתרגמת ופעילה בתנועה הרוויזיוניסטית בוורשה. גם מי שלא שמעו את שמה נתקלו בסמל שהגתה, שלימים היה לסמל האצ"ל. היא נולדה ב-8 ביולי 1908 בוורשה. אביה היה איש עסקים. בבית הוריה הוצגה היהדות כמכשול שיש להסתירו בבואה להשתלב בחברה הפולנית הסובבת, ועל כן שלחו אותה ללמוד בבית ספר תיכון בו למדו יהודים מעטים.

כשהיתה בת 17 נסעה לצרפת ולמדה ספרות ושפות באוניברסיטה במונפלייה ובסורבון בפריז. בצרפת נחשפה לרעיונות המהפכה, הצטרפה לתנועות למען זכויות אדם והשתלבה בחיי הבוהמה. כשסיימה את הלימודים חזרה לוורשה ונישאה לידיד נעוריה ד"ר הנריק שטרסמן, בכיר במשרד המשפטים וקצין מילואים בצבא הפולני. ביתם היה מקום מפגש תרבותי וחברתי לאנשי רוח ופקידי ממשל. נולדו להם שני בנים, אנדז'יי ופיוטר.

במהלך חייה הבוגרים שינתה את עמדותיה הפוליטיות מקצה אל קצה: בעקבות ביקור בברלין בו נחשפה להתחזקות הנאציזם פנתה לתנועה הקומוניסטית, ממנה פרשה לנוכח גילויי אנטישמיות וההבנה שיהודייה לעולם תישאר יהודייה. בעקבות מפגש עם זאב ז'בוטינסקי היתה לציונית שהזדהתה עם התנועה הרוויזיוניסטית. היא חברה לאברהם שטרן (יאיר), שאז עדיין היה איש אצ"ל, ולדוד רזיאל, ובית שטרסמן היה לבית ועד לשליחי האצ"ל בפולין ולמקום התכנסות של יהודים מקרב האינטליגנציה היהודית שהחלו לאהוד את הארגון. בפעילותו בפולין לגיוס נשק ותחמושת נעזר שטרן רבות בבני הזוג. היא התרשמה ממנו מאוד, הנה חייל עברי, לוחם חופש. 

בהשפעת הרעיונות הרוויזיוניסטים יזמה את הקמת ביטאון הארגון בוורשה, "ירושלים המשוחררת" שהיה לשבועון האצ"ל בפולין והיתה העורכת, מזכירת המערכת, כותבת ומתרגמת בו. לקראת הגיליון השלישי הגתה את הרעיון לפיו בראש הביטאון יופיע סמל ובו מפת ארץ ישראל כולל הגדה מזרחית ובמרכזה יד אוחזת ברובה עם הכתובת "רק כך". 


מקור התמונה: אתר האצ"ל

באוגוסט 1939 נסעה לז'נבה כחברה במשלחת האצ"ל במטרה לעשות נפשות לאידיאולוגיה זו בקרב הבאים לקונגרס הציוני הכ"א והשתתפה במסיבת עיתונאים שהציגה את הארגון. בדרך לז'נבה פגשה את זאב ז'בוטינסקי. היא הביעה באזניו את חששה שלא תוכל לשוב למשפחתה בוורשה. לא תהיה מלחמה, הוא אמר לה, איש אינו רוצה בה. הוא הבטיח שבעוד כמה ימים יתראו בפריז.

לילי שטרסמן חזרה לוורשה יומיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וגילתה שהנריק גויס לצבא הפולני. מאוחר יותר נפל בשבי הרוסים ומצא את מותו עם אלפי קצינים פולנים אחרים בטבח יער קאטין. היא כינסה את חברי המועדון ודיווחה על פעילות המשלחת בז'נבה והוציאה לאור גיליון חדש של "ירושלים המשוחררת" שבדיעבד היה לגיליון האחרון. 

במהלך פלישת גרמניה לפולין הסתתרה עם בניה במרתף הבית. ב-4 בספטמבר 1939 ארזה עם חברים את הנשק שצבר האצ"ל במחסן ברחוב צגלנה בו הוחבאו כ-500 רובים, מקלעים, אקדחים ורימונים שיועדו למשלוח לארץ-ישראל. היא העבירה את הנשק לידי מפקדת הצבא הפולני וקיבלה מהקצינים אישור על מסירתו והבטחה כי יום אחד יגמול הצבא הפולני ליהודים על המחווה. 

גטו ורשה עדיין לא נסגר, והיא לא המתינה: ב-12 בינואר 1940, כשבידה אשרת כניסה להונדורס, עלתה עם בניה על רכבת לווינה ומשם הגיעו לטרייסט. אחרי ארבעה חודשים וחצי באיטליה קיבלו סרטיפיקט. ב-1 ביוני 1940 הגיעו לנמל חיפה. בעיניי, זהו הפרק רב-התעוזה בסיפור שלה. ההחלטה לצאת מוורשה בזמן ההוא, אימא לשני ילדים קטנים כשבן זוגה, אביהם, כבר אינו. 


גם בארץ המשיכה לילי שטרסמן להתגעגע לפולין. למרות כשרונה לשפות התקשתה בעברית. חבריה הצברים טענו שהגעגועים הם שמקשים עליה את ההשתלבות בארץ. לא מן הנמנע שגם לדחיקתה של תנועת החרות לשוליים הפוליטיים היה חלק בזה. היא היתה פעילה בצה"ר ואחר כך במפלגת הציונים הכלליים. בשנות החמישים כתבה רומן בעל אלמנטים אוטוביוגרפיים. היא לא הספיקה להוציאו לאור. ב-5 בנובמבר 1959, חודשיים אחרי שנולדה נכדתה הבכורה, נדם ליבה. 

בנה גבריאל שטרסמן, שהיה כבן תשע כשאמו הצילה אותו ואת אחיו מוורשה הכבושה, הוא עיתונאי ופובליציסט שהיה גם שופט בישראל. בתו של בנה פיוטר, שעיברת את שמו לאבניאל, נקראת על שם סבתה. לאחרונה סיפר על בית הוריו באירוע בבית ווהלין. עוד על הסבתא שעדי לא זכתה להכיר אפשר לקרוא עכשיו בערך בויקיפדיה, ולמצוא את שמה גם בערך אצ"ל בתור ההוגה של הסמל המפורסם.