1 ביוני 2014

חיתול ג'ינס כמשל למצב האומה

או: למה ממשלת ישראל מסרבת להתפנות


הפרסומות לחיתול ג'ינס של אחת החברות הגדולות במשק הישראלי אינן מביאות עמן משהו שלא ראינו בפרסומות אחרות. לא מדובר על מכנסי ג'ינס בגזרת שק המכונה גם גזרת חיתול, אלא על חיתולים חד-פעמיים בצבע ג'ינס משופשף, עם כיס, כפתורים ותווית, המשווקים לכבוד הקיץ במהדורה מוגבלת. אתר האינטרנט של החברה מלמד שישראל היא המדינה הראשונה בעולם שזיהתה את החיבור בין חיתול לבין עולם האופנה. גם בפרסומות אלו כמעט כל הדוגמנים והדוגמניות הרכים בשנים הם בהירי עור ושיער ומאוד חמודים. גם בהן המציאות היא מדומה ורוויית סטריאוטיפים. גם כאן ישנה אבחנה ברורה בין בנים לבין הבנות. גם זו פרסומת שמעצבנת גם את אלה שיש להם חוש הומור וגם את אלו שאין להן חוש הומור. החידוש הוא במקומן של ההפרשות במסגרת המוצר החדש. וזה מסריח בדיוק כמו שזה נשמע.


גם פה הבנים מגניבים והבנות מתוקות, אבל לא זה הסיפור (צילום מסך מהסרטון ביוטיוב)


עד חיתול הג'ינס, קרבות המחירים שפרצו מדי פעם בין יצרניות החיתולים ברשתות השיווק בארץ שירתו את הציבור, כשהביאו להורדה במחירים. מיצוב החיתול כפריט לבוש מסמן תפנית בקרבות אלה. אמנם הוא משמר את קריטריון המחיר כקריטריון רלוונטי במערכת השיקולים לקראת קנייה נבונה, אך מכיוון שיוקרתי שווה יקר, הוא הופך אותו על פיו ואף נותן לגיטימציה להעלאה. כך כבר קרה לעגלות, פריט פונקציונלי המשנע תינוקות ופעוטות בצורה בטוחה מנקודה א' לנקודה ב' ולאחרונה גם אחד הסמלים של הפגנות המחאה החברתית. עגלת ילדים היא מזמן מוצר אופנתי המעיד על עומק הכיס של ההורים, בדומה לכלי רכב ממונע.

עד חיתול הג'ינס, מילא החיתול פונקציה דומה לזו של תחתונים. הוא הוצנע מתחת לבגד גוף, מכנסיים או שמלה. כתם שתן או צואה שמצא דרכו לאריג המכנסיים או בד השמלה הביא לניקוי זריז והחלפה. עכשיו החיתול הוא המכנסיים או השמלה, ועצם נוכחותן של ההפרשות מוצג לכול, בלי כל בושה. אין חוצץ בין הלבוש לבין ההפרשה. זה רק עניין של זמן עד שיתמזגו לאחד. זו, בעצם, היתה פעם המטרה.

עד חיתול ג'ינס, שימוש בחיתולים חד-פעמיים היה בבחינת רע הכרחי בתחום הקיימות. עכשיו, במקום לעודד את ההורים לקצר את שלב השימוש בחיתולים ככל האפשר כדי לצמצם את הנזק הסביבתי, מעודדת אותם היצרנית להאריך את משך הזמן בו הם רוכשים, ובכמויות, מוצר המתכלה סופית אחרי מאות שנים, ועושה זאת באמצעות הצגתו כפריט קליפי ומגניב – ללבוש ולזרוק.

עד חיתול הג'ינס, השימוש בחיתולים נחשב לסמן מרכזי בהתפתחות האדם בדרך לפיתוח אישיות נפרדת מזו של אמו ואביו. בסופו של דבר, על המבוגרים לעודד את הפעוטות ללמוד איך להתפנות בעצמם, שלב הכרחי לפיתוח עצמאות גופנית ואחר כך רגשית והלאה אינטלקטואלית. עכשיו הופך שלב החיתולים לפרק מובחן, מובדל וממותג בחיי ילדינו, תוך המרצת ההורים להאריך שלב זה בהתפתחות הנורמלית ככל האפשר. על פי אתר האינטרנט של החברה, חיתול ג'ינס מתאים גם למי שמשקלם הוא 24 קילו, ואף יותר.

פרסומת היא ראי מעוות של המציאות, גם בזה אין חידוש. במקרה של חיתול ג'ינס, המצאה ישראלית, הן הפרסומת והן המוצר משקפים משהו מהמציאות המעוותת. כרסום בערכים כמו הצנעת לכת ובזכויות כמו הזכות לפרטיות הם חלק ממציאות חיינו ואינם בחזקת הצצה, ואף מהווים בידור לגיטימי סביב השעון. שתן, אם כשהוא ספוג על הישבן ואם כשהוא עולה לראש, מהווה לפעמים מקור לגאווה ואף מנוע לצמיחה. כך גם חינוך לשמירה על סביבה ירוקה, ודאי כשלומדים בפעוטונים ובגנים כיצד לשמור על הכדור הארץ שלנו, מבלי להבחין בצרימה.

אמנם במובנים רבים החברה הישראלית התבגרה, אך היא מבצרת את אחיזתה בחיתול. היא עדיין לא יודעת איך להתפנות, סמן מרכזי לפיתוח עצמאות, גיאוגרפית ואחר כך תרבותית. היום, 47 שנה אחרי הכיבוש, במקום ללמוד להתפנות מעודדת הממשלה בלי כל בושה את אזרחיה להמשיך לספוג, ובתוך כך להאריך שלב זה בהתפתחות הנורמלית של חברה במדינתה. המלך אינו עירום, הוא לובש חיתול ג'ינס. 

צילום: יעקב סער, אתר אוסף התצלומים הלאומי


 פורסם בהארץ, דעות