12 במאי 2014

סופרת (פוסט מס' 2)

כמה נשים? כמה גברים?


הנתונים שפרסמה רשות האוכלוסין וההגירה בתחילת השנה מלמדים שמעט מאוד רחובות במדינת ישראל נקראים על שם נשים. זה לא מפתיע. נוכחותן הדלה של נשים בשמות רחובות בערים בארץ היא ביטוי מובהק של מקומו של ציבור הנשים בחברה בישראל. הנתונים צורמים במיוחד מפני שאנחנו מדברות על מספרים: נשים הן למעלה ממחצית האוכלוסייה. אך נשים הן מיעוט מבחינה ערכית ולא מבחינה מספרית. זוהי הסיבה העיקרית לייצוג הנמוך שלהן בקרב מי שהונצחו עד עתה בשמות רחובות בארץ. על כן לא יהיה מפתיע לגלות שהממצאים ביחס למיעוטים אחרים, לא רק לפי מין אלא גם לפי דת וגזע, יהיו דומים. על כן השאלה שאנחנו צריכות לשאול את עצמנו היא מה צריך לקרות כדי שאישה תונצח בשם רחוב במדינת ישראל. התשובה מיד. 

רחוב חנה סנש פינת מורדי הגטאות. ברור למה

עיון ברשימה מלמד שהנשים שכן מונצחות בשמות רחובות הן נשים שהסיפור המייצג שלהן הולם את מערכת הערכים המקובלת בחברה. מכיוון שמערכת הערכים המקובלת עוצבה ונבנתה על ידי גברים והחשיבה היא חשיבה היררכית, נשים הונצחו בשמות רחובות בעקבות תפקיד פורמלי שהן מילאו. גולדה מאיר היא כמובן הדוגמה המובהקת. לא תמיד זה מספיק: גם כאשר עמדה אישה בראש המערכת אין רחוב על שמה בלבד, אלא רחוב על שמה ועל שם הבעל. כך חנה לוין היתה האישה הראשונה בישראל שנבחרה לראשות עירייה, אך הרחוב על שמה בראשון לציון נקרא רחוב חנה ומיכאל לוין. 

עוד דוגמה: שרה טהון היתה מחלוצות הפמיניזם ביישוב העברי, האישה היחידה שכיהנה בתור חברה מן המניין בועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל, דמות חשובה במאבק של נשים על זכות הבחירה. הסטודנטית שלי שכתבה את הערך שרה טהון לויקיפדיה מצאה שעיריית ירושלים הוסיפה את שמה לרחוב שנקרא על שם בעלה, ד"ר יעקב טהון. רחוב שרה ויעקב טהון נמצא בקריית היובל.  

רחוב טהון בירושלים נקרא על שם יעקב ושרה טהון. למה? 

מערכת הערכים המקובלת מוקירה ומעלה על נס אחיזה בנשק ומאדירה סיפורי גבורה שביסודם צבאיות ומנציחים את מי שמתו בעת מילוי תפקידן. לכן לא מפתיע למצוא רחובות רבים במדינת ישראל על שם חנה סנש. כך גם כאשר מדובר על נשים שהיו דמויות ידועות בארגוני המחתרת בגטאות, כמו צביה לובטקין, מבכירי הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ודמות מפתח בסיפורו של מרד זה. לפעמים מדובר על דמות שכבר היתה לסמל בעולם, כמו אנה פראנק.

רחוב אנה פראנק? ברור למה. 

לפעמים שם האישה אינו מוזכר כלל, ורק מי שטורחת לברר מי עומדת מאחורי שם הרחוב מגלה שמדובר על דמות חשובה. למשל חסיה פיינסוד-סוקניק, גננת, מנהלת סמינר המורות בירושלים ומפקחת על גני ילדים בעיר, שב-1914 הקימה את גן הילדים הראשון מחוץ לחומות העיר העתיקה. ב-1980 קראה עיריית ירושלים רחוב על שמה, אבל לא רחוב חסיה פיינסוד-סוקניק הוא זה, אלא רחוב הגננת. הרחוב נמצא בשכונת גילה.


הרחוב על שם שמה נקרא רחוב הגננת. למה? 

עוד הסבר למספר המועט של רחובות על שם נשים אפשר למצוא אם בודקים את היוזמה. האם ישנו ארגון, תנועה או מפלגה שפועלים להנצחת שמותיהם של גברים ונשים כאלה או אחרים. בראש הארגונים, התנועות והמפלגות עומדים בדרך כלל גברים, שגם מנציחים גברים. למשל, בעיר נס ציונה, אין רחוב על שם גולדה מילוסלבסקי, שנמנתה עם המייסדים של המושבה. הסטודנטית שכתבה את הערך גולדה מילוסלבסקי לויקיפדיה מצאה שאמנם בשנת 2011 שמה הונצח בכיכר "המניין הראשון" בעיר, אך רחוב אין. לגולדה מילוסלבסקי, שהלכה לעולמה מזמן, אין בני משפחה קרובה. הסטודנטית פנתה למחלקת פניות הציבור של העירייה והציעה לקרוא רחוב על שמה של המייסדת. 

אך לא די בשם רחוב. שאלה חשובה יותר היא מהו המקום של נשים בהיסטוריה הישראלית בספרי הלימוד בבתי הספר, ובמסגרת מהפכת המידע, באתרים מרכזיים ברשת, שגם הם מעין אתר הנצחה. אך גם בזירה זו נשים אינן מתקבלות בקלות, לא כמשתתפות פעילות באנציקלופדיה שבעצם אינה חופשית, ולא כאשר מדובר על ערכים על נשים. 

מה צריך לקרות כדי שאישה תונצח בשם רחוב במדינת ישראל? צריך לשלוח מכתב למחלקה או לוועדה ברשות המקומית, ולנמק את הבקשה. איך יודעות על מי להמליץ? רעיונות אפשר לקבל באמצעות עיון ברשימת הערכים בוויקיפדיה שהועלו במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה. ומה קורה ברחובות שלכן?