8 באפריל 2014

פמיניסטית חלוצה או: חלוצה פמיניסטית?

עם העלאת הערך שרה טהון לויקיפדיה


שרה טהון נולדה במרץ 1881, שהיא גם שנת הורתה של התנועה הציונית. יש בזה ממד סמלי: מי שהיתה מחלוצות הפמיניזם בארץ-ישראל, דמות מפתח במאבק לשוויון בין המינים וזכויות האישה, פעילה פמיניסטית וחברתית שפעלה לקידום עצמאותן הכלכלית של נשים וזכותן לבחור ולהיבחר למוסדות היישוב היהודי שהיה אז בראשיתו. היא היתה האישה היחידה שכיהנה כחברה מן המניין ב"ועד הזמני של יהודי ארץ-ישראל", שהוחלף על ידי "אספת הנבחרים", והיה הנציגות הבכירה של היישוב היהודי בארץ ישראל בשנתיים הראשונות אחרי מלחמת העולם הראשונה. שרה טהון הלכה לעולמה במרץ 1920, שהיא גם שנת הולדתה של תקופת היישוב בארץ ישראל. גם בזה יש ממד סמלי. 

שרה טהון 1920-1881

שרה בראט נולדה בלבוב, גליציה, ולמדה בגימנסיה הראשונה לבנות והצטיינה בלימודיה. ב-1903, והיא כבת 21, נסעה לברלין, שם עבדה בין היתר במשרדו של ד"ר ארתור רופין, ועסקה שם בעיבוד נתונים. במקביל עבדה במשרד ה"יודישער פערלאג" וניהלה עבודה סוציאלית וקואופרטיבית בכפר הקואופרטיבי "וניגלופניץ" מיסודו של פרנץ אופנהיימר. שנתיים אחר כך הצטרף לעבודה במשרד זה יעקב טהון, דוקטור למשפטים, לימים ממנהיגי היישוב היהודי בימי המנדט. הם נישאו. 
בנם הבכור נולד בברלין ב-1903 ונפטר שם. כעבור שלוש שנים נולד הבן תיאודור. אחרי כשנה נולדה הבת רחל, כבת שלוש מתה ממחלה. כעבור שנה נולדה הבת היהודית, ואחרי הבת אביבה שנפטרה בגיל שנה ושלושה חודשים. בינואר 1916 נולד הבן רפי.

בדצמבר 1907 באה משפחת טהון לארץ ישראל והתיישבו ביפו. לימים גילתה טהון שלפני העלייה לארץ שאלה את ד"ר ארתור רופין "האם כדאי לנו ללכת לארץ ישראל? והוא ענה לי: אם את מוכנה לוותר על עשרים שנות חיים - תלכי". לימים התממשה תחזיתו: טהון מתה לפני שמלאו לה ארבעים שנה.  

מי היתה הציונית הראשונה
בעקבות הטקס בהר הרצל

הפעילות לקידום שוויון זכויות האישה העסיק את טהון כל העת. היא ייצגה את "ארגון הנשים לעבודה תרבותית בארץ ישראל", ארגון ציוני שנוסד בגרמניה בשנת 1907 ונועד לקידום חינוך נערות ולמאבק בסחר בנשים. עיקר פעילותו הייתה הכשרת בנות הארץ למשלח יד והקניית חינוך עברי. כבר אז נודעה בתור אישה שמביעה את עמדותיה ללא מורא. 

היו אלה ימי שקיעתה של האימפריה העות'מנית. ימי המחסור הניעו נשים ונערות רבות ליפול קורבן לזנות.  נשות אגודת הנשים בירושלים התארגנו במטרה למגר את התופעה, למשל באמצעות הכשרה מקצועית לנערות במסגרת בתי הספר למלאכת התחרה. ב-1917 פתחה שרה טהון בירושלים בית מלאכה לטווית צמר בו עבדו נשים. עבודותיהן של הנערות נמכרו ובכסף שהרוויחו סייעו למשפחותיהן. בעבורה היתה לכך משמעות ערכית וכלכלית. כך למדו הנשים על בשרן את חשיבותה של עצמאות כלכלית לאישה. 

לדעתה של טהון, לעבודת נשים בארץ היתה חשיבות רבה מאוד, שכן זו עומדת ביסוד ההתיישבות הציונית בארץ, שעיקרה אינה רק הפרחת שממה אלא תיקון חברתי. היא כתבה: "יש ללמדן שלחם אפשר לקבל רק בתמורה לעבודה, ושעבודה איננה בושה אלא מטרת האישה בחיים". מאות נשים הועסקו בבתי מלאכה אלה, ובכך פרנסו את משפחותיהן.

שרה טהון מלמדת צעירות לרקום. התמונה מויקיפדיה

קורות חייה מלמדים שאין זו חלוצה במובן המקובל. אמנם היא פעלה לשילוב נשים בעבודה בתחום החקלאות, וסייעה לחנה מייזל בארגונה של "חוות העלמות" בכנרת. אך אורח חייהן של החלוצות שהתאפיין לעתים בפשטות ואפילו נזירות, לא מצאו חן בעיניה. לדעתה, אימוץ גינונים חיצוניים, כמו אי הקפדה יתרה על ניקיון ועל חזות חיצונית, אינו הדרך לקידום נשים. גם עמדה זו עוררה ביקורת, ולפעמים זעם. 

חייה האישיים היו רצופים טרגדיות: בנה הבכור מת עוד כשחיה משפחת טהון בברלין. שתיים מבנותיה נפטרו, האחת היתה פעוטה והשנייה תינוקת. בשנות השלושים לחייה חלתה. יום לפני שילדה את בנה הצעיר, רפי טהון, בינואר 1916, כתבה ליעקב טהון מכתב שהיה מעין צוואה. "אתה לא תשכח אותי. אבל הנך חופשי למצות את נעוריך ואת חייך, כי אתה לא תוכל להסתדר בלי אישה". היא כתבה גם על ילדיה, והדריכה אותו כיצד לגדל את תיאודור ואת יהודית. "אני רוצה שילדיי לא ישכחו אותי לגמרי", כתבה לו, "הייתי בוודאי קשה מדי אליהם לעיתים קרובות ופחות מדי רכה. כמה פעמים אני יכולה להאשים את עצמי? אבל איני יכולה לשנות את עצמי". הסיפור שלה מלמד גם כן על הקושי בשילוב פעילות ציבורית לבין המחויבות בבית. 

בחורף 1920 חלתה בקדחת. בסוף חודש מרץ נפטרה ונקברה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. על המצבה נחקקו המילים: "מייסדת התאחדות הנשים העבריות לשווי זכויות בא"י". במודעות האבל וההספדים כינו אותה האישה העברייה שהקדישה את חייה לתחיית העם בארצו. חסיה פיינסוד-סוקניק, גננת בירושלים והגננת הראשונה בגן העברי מחוץ לחומות העיר, סיפרה שהיא שאפה להשליט שוויון בין האיש והאישה בחברה החדשה ההולכת ונבנית, וזאת כשהיא חדורה רגש לאומי והכרה ציונית. 

כשספדה לה אמרה: "מדי ראותי אותה הייתי נזכרת בכל פעם בטיפוס "אשת החיל" שברחוב היהודים, שהיתה צופיה לא רק הליכות ביתה אלא היתה מחוה דעתה גם בענייני העדה ובעצתה היו שואלים המנהיגים והפרנסים שבכל דור ודור, אחד הטיפוסים היפים האלה שבפניהם היו הגברים שוחים את כל יחס הביטול לאשה ולעבודתה הציבורית".

בעקבות חסיה פיינסוד-סוקניק
70 שנה למותה של רופאה חלוצה
איך אומרות פמיניזם בעברית? על הספר "המאבק על הקול"

הסטודנטית גאות דוידיאן-אלישע בחרה לכתוב על שרה טהון במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריההיא בחרה להקדיש לשרה טהון את עבודתה בקורס מפני שהזכירה לה את סבתא שלה, שנקראה גם היא שרה, גם היא נפטרה בגיל צעיר וגם היא היתה אישה יוצאת דופן, אותה לא זכתה להכיר. כשהעלתה את עבודתה לויקיפדיה, חיפשה גילויים להוקרתה של פמיניסטית זו בהווה. 

התברר שבירושלים ישנו רחוב טהון, אך הוא נקרא על שם יעקב טהון ואחר כך נוסף שמה. החיבור בין סיפור פועלה של אישה זו לסיפור חייו של גבר נוכחת גם ברשת. הערך שרה טהון שייך בויקיפדיה לקטגוריות שונות, כמו "חברי אסיפות הנבחרים", "אנשי העלייה השנייה" ו"אישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב", וגם לקטגוריה "פמיניסטים ישראליים", שרובה ככולה מונה ערכים על נשים. עוד משהו שראוי לשנות אותו.

במסגרת דיון הפעילים בוויקיפדיה במהלך הגשת מועמדתו של הערך כ"ערך מומלץ" הציעה המשתמשת חוה להוסיף לערך את שם האם של שרה טהון, לשם התיעוד ההיסטורי. ניסיונות לאתר את הפרטים באמצעות ספרו של רפי טהון על אמו שרה טהון ובאמצעות בני ובנות המשפחה עלו בתוהו. התעלומה נפתרה בזכות האיתור הזריז של גידי פורז מקו הדורות, שמצא את רישום הלידה של שרה לאה טהון ובו שמות הוריה ושמות הסבים והסבתות שלה. 

על פי הרישום, אמה של שרה טהון היתה רחל חנה לבית בראנד, בתם של מרדכי בראנד ושרה לבית וולף. אביה היה שעיה (ישעיהו) בראט, בן חיים וינטה לבית שפיץ. הערך בוויקיפדיה עודכן, ועכשיו השם ידוע גם ידוע לכל מי שיחפשו חומר על שרה טהון, מאבק נשים בישראל לקידום זכויותיהן בראשית המאה הקודמת, פעילות פמיניסטית בפלשתינה-א"י, ועוד. 



לאתר קו הדורות