25 באפריל 2014

סיפור (שואה) משפחתי

סיפור השואה והגבורה של ד"ר חולדה קמפניינו


ד"ר חולדה קמפניינו נולדה ב-17 בינואר 1914 בפירנצה, איטליה, צעירה מבין ארבעה אחים, וגדלה בבית דתי-ציוני. אמה, שמחה לבית קורקוס, היתה מורה, אביה, משה דוד קאסוטו, היה החוקר ופרשן המקרא הנודע. ב-1932 החלה ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה ברומא, וב-1936, והיא כבת 22, קיבלה תואר דוקטור. היא לימדה במשך שנתיים בבית ספר במילאנו, שם הכירה את שאול קמפניינו, ובקיץ 1939 הם נישאו. בסוף אותו קיץ עלו הוריה ושתי אחיותיה לארץ-ישראל.  

ד"ר חולדה קמפניינו וילדיה בפירנצה
חולדה ושאול קמפניינו נשארו באיטליה, וכך גם אחיה של חולדה, נתן קאסוטו, אשתו חנה ושני ילדיהם, שושנה ודוד. חודה לימדה מתמטיקה ופפיזיקה בבית הספר היהודי, אחיה לימד בו יהדות. שתי המשפות הצעירות היו קרוובת: מכיוון שרק הם נותרו, החליטו לחיות יחד. ב-1940 נולדה לחולדה ולשאול הבת שרה, וב-1942 נולד הבן ראובן. ב-1941 נולד לנתן ולחנה בן שלישי ושמו דניאל. חמשת הילדים והילדות וארבעת ההורים גדלו יחד כמשפחה אחת, בבית אחד. 

בסתיו 1943, עם השלמת כניעתה של איטליה וחתימתה על הסכם שביתת נשק, מצאו חולדה קמפניינו, גיסתה חנה קאסוטו וחמשת הילדים מקום מקלט במנזר. אם המנזר הסכימה לקבל אותן כאורחות בתשלום תחת שם בדוי בבית הארחה לנשים שהיה קיים במנזר. היה עליהן לכנות את הילדים בשמות חדשים, להמעיט בשיחה עם זרים ולהסתגר בחדרים שהוקצו להן. חולדה וחנה סיכמנו על סיפור כיסוי שיסביר את שהותן במנזר: לפי הסיפור, הן בנות משפחה מצפון איטליה, שברחה מן ההפצצות וקשיי המלחמה וחיפשה מקלט בעיר. הן הורו לילדים כי בשעת סכנה כל מזון מותר לאכילה, מבלי לבדוק אם המזון כשר. באוקטובר כרעה חנה ללדת. התינוקת נקראה בשם חווה. 

עד מהרה חדל גם המנזר להוות מקום מבטחים, ושתי הנשים וששת הילדים, ביניהם תינוקת, החלו לנדוד. בכל לילה מצאו מקלט אצל זרים אחרים. מדי יום נפגשו חולדה ושאול קמפניינו והוא העביר לה את הכתובת בה ילונו בלילה הקרוב. בעקבות הלשנה נעצרה חנה קאסוטו יחד עם בעלה נתן. גם שאול קמפניינו נעצר. שלושתם נשלחו מזרחה, למחנות המוות.

מקרב ארבעה הורים, נותרה חולדה קמפניינו אם יחידה לששה ילדים. היא מצאה להם מקומות מסתור. במהלך הימים נעה בדרכים וביקרה את ילדיה המוסתרים ברחבי העיר. היא הסתתרה במנזר. התינוקת חווה נמסרה להשגחתה של אישה בכפר ליד פירנצה. כשהיתה בת ארבעה חודשים חלתה בדלקת ריאות ונפטרה. לימים הועברה לקבורה בבית הקברות היהודי בפירנצה.

חולדה קמפניינו הגיעה לארץ ישראל באביב 1945, ולאחר זמן קצר במחנה עתלית עברה לבית משפחת קאסוטו בירושלים. בתחילת אותו קיץ נודע שחנה קאסוטו נשארה בחיים. היא עלתה ארצה ובאפריל 1948 נהרגה בהפגזה על שיירת הדסה שעלתה אל הר הצופים. באותה שנה עברה חולדה קמפניינו עם שני ילדיה לקבוצת יבנה.

סיפורה של חולדה קמפניינו נודע בארץ ב-1961, כשזומנה להעיד במשפט של אדולף אייכמן בירושלים. בעדותה סיפרה על גורלה של יהדות איטליה בתקופת השואה. אמנם היא נהגה לספר לילדיה על מה שעברה, אך תחילה סירבה להעיד. היא הרגישה כי הזיכרונות שיעלו וישובו יהיו קשים מנשוא, אך עם זאת חשה חובה גדולה כלפי הקהילה היהודית באיטליה, וכלפי בעלה ואחיה. בעדותה סיפרה גם את סיפורה האישי. כעבור עשרים העלתה את סיפורה על הכתב, בספר "לדור אשר לא ידע". ב-1992 הלכה לעולמה. 

הסטודנטית שבחרה לכתוב עבודה על סיפורה של חולדה קמפניינו נשבתה בקסמיה של אישה זו. סיפור השואה שלה הוא בראש ובראשונה סיפור משפחתי, על הורים וילדים, על אמהות וילדים, ועל אם אחת, שגם אחרי המלחמה, סיפרה את סיפור חייה. ברוח זו נוסחה גם כותרת ספרה: "לדור אשר לא ידע: קורותיה של אם צעירה בשנה גורלית בגולת איטליה". הסטודנטית העלתה את העבודה שלה כערך בוויקיפדיה וגם שם אפשר לקרוא עוד על סיפור חייה ופועלה. לא בכדי מרבית התמונות המשולבות בו הן תמונות משפחתיות. 

פורסם גם באתר קולך

הערך חולדה קמפניינו הועלה לויקיפדיה במסגרת פרויקט  מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה.
עוד עליה ועל עדותה במשפט אייכמן אפשר לקרוא בספר אל  האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית