30 במרץ 2013

איך קוראים לך, תזכירי לי?

עם העלאת הערך שרה כפרי/ת בויקיפדיה


הסטודנטית והסטודנט במכללת סמינר הקיבוצים שבחרו להרחיב את הערך בויקיפדיה על חברת הכנסת שרה כפרי במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה בחרו בה דווקא מפני שלא היתה מוּכּרת, לא להם ומן הסתם גם לציבור הרחב. אמנם הפרטים הביוגרפיים הראשוניים לימדו שהיתה גננת במושב העובדים הראשון, פעילה בארגוני נשים וחברת כנסת בכנסת השנייה והשלישית בסיעת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, אך לא יותר מזה. מבחינה זו שרה כפרי אינה יוצאת דופן מקרב הנשים שבשנות המדינה הראשונות כיהנו כחברות כנסת: למעט גולדה מאיר, רובן ככולן פחות ידועות. 


גננת ומחנכת, מייסדת, מחוקקת, אימא לארבעה


הערך שרה כפרי נמנה עם הערכים אותם מרחיבים הסטודנטיות והסטודנטים ואינם יוצרים אותם יש מאין. הנחת העבודה הויקיפדית היא כי גברים ונשים שכיהנו או מכהנים כחברים וחברות כנסת ראויים לערך, ועל כך אין שאלה או דיון. במקרים רבים, ודאי כאשר מדובר על נשים, המידע המצוי בערך מועט, ומקורו בדרך כלל מקורו באתר הכנסת. 

בעבודתם למדו הסטודנטית והסטודנט ששרה כפרי, ילידת מינסק שהגיעה ארצה בימי העלייה השלישית ולמדה בסמינר לוינסקי, היתה גננת. ילדיהם של המורים בבית הספר החקלאי מקווה ישראל ואחר כך הגננת הראשונה בנהלל. היא היתה אחותו של אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של מדינת ישראל וסגן ראש הממשלה. בארץ נמנתה עם מייסדי מושב העובדים כפר יהושע. בפעילותה הפרלמנטרית התמקדה בחינוך וסעד, מה שנקרא היום רווחה, בעיקר למען ילדים מוגבלים ומשפחותיהם.

פועלה הציבורי לעולם עסק בקידום מעמדן של נשים. היא היתה ערה לאי השוויון בין נשים לגברים בסביבת מגוריה ובמיוחד בקרב הציבור אותו ייצגה: מושב העובדים. "תפקיד האשה במושב אינו מתמצה בטיפול בילדים", נכתב בספר "חיים עם משמעות", בו נכללו דברים שהעלתה בכתב והשמיעה בעל פה, וראה אור אחרי מותה. "היא חברה שווה לכול, בעלת זכויות וחובות שוות. דווקא במושב, המיוסד על הפרט, הבונה את חייו ואת משקו על פי נטיותיו הנפשיות, חייבת החברה להיות שווה על החבר ביצירת המשק, כן לשאת על שכמה את עול קיום המשפחה". היא עצמה נשאה בתפקיד הכפול: היתה אם לארבעה ילדים, אותם גידלה בשעה שטיפלה במשק בכפר יהושע והמשיכה לעבוד בגן הילדים בנהלל.

שרה כפרי נשאה כמה וכמה שמות משפחה: היא נולדה כשרה קפלן, בנהלל פגשה את מיכאל קוקסו והם נישאו. בעברית היה שמם כפרי, ודאי על שם מושב העובדים ששניהם היו בין מייסדיו. בשם שרה כפרי חתמה על ספריה. אך במרוצת השנים נודעה גם בתור שרה כפרית: כך כתוב בעמוד שלה באתר הכנסת, וכך בערך באנציקלופדיה החופשית. מדוע? 

שביט בן-אריה, שחיבר את הספר חברות הכנסת ובו פרטים ביוגרפיים על כל אחת ואחת מהנשים שכיהנו אי פעם כנבחרות הציבור במשכן, הזכיר לי שהוספת הסיומת ית היתה גם מנת חלקן של חברות כנסת אחרות, ביניהן כמו חסיה דרורי(ת), חברתה של שרה כפרי לסיעת מפא"י בכנסת. בעקבות הערה זו חזרתי למסמכים: אכן, פעם דרורית ופעם דרורי; כך גם בנוגע ליהודית שמחוני. מדוע בחרו להזדהות כך? התשובה אינה ברורה ומוחלטת. אפשר לפרש זאת כאקט פמיניסטי, הנה הן הופכות את שם המשפחה המנוסח בלשון זכר ללשון נקבה, אך דומה שאין זה הכול.

הסיומת "ית" מבטאת הקטנה, צמצום ופיחות: כף וכפית, מפה ומפית, צנון וצנונית, ארון וארונית. כך גם בשמות של נשים, לא פעם הנכדה תיקרא שרית על שם סבתא שרה. כמו שמסבירים באקדמיה ללשון עברית, זו, בין היתר, אחת הדרכים לסמן הקטנה בעברית. דרך אחרת היא לפנות אליהן בשם פרטי בלבד

נוהג זה לא רווח רק ביחס לאשה היחידה (בינתיים) שעמדה בראשות הממשלה בישראל. כך נודעו גם גיבורות השואה. אחרי מלחמת העולם השנייה התגבש בקיבוץ יגור הגרעין לקיבוץ שעתיד להיקרא לוחמי הגטאות ונקרא הגרעין על שם פרומקה, היא פרומקה פלוטנציקה, חברת מחתרת אמיצת לב ועזת נפש שנהרגה בבנדין באוגוסט 1943. לוחמת גטו וילנה והפרטיזנית רוז'קה קורצ'אק לעולם כונתה רוז'קה.

באתר הכנסת היא עדיין נקראת שרה כפרית. אולי בצדק.