10 בפברואר 2013

תהיי אישה ותחוקקי

עם העלאת הערך שושנה פרסיץ לויקיפדיה 


גם למחרת ההשבעה לכנסת ה-19 זכה נושא ייצוג הנשים לתשומת לב. בכותרות קלישאות: גברתי המחוקקתאו "כוח נשי". אמנם באופן כללי, מאז החתימה על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל שעם החותמים עליה נמנו שתי נשים הלך ועלה מספר הח"כיות, כולל מספר הפמיניסטיות בהן, אבל זה ממש לא מספיק. נשים שמו לב לכך כבר מזמן. שאלת מידת הייצוג של נשים בכנסת ביחס לשיעורן באוכלוסייה הטריד נשים במדינת ישראל מאז ומתמיד. בשנת 1959, עם פרסום תוצאות הבחירות לכנסת השלישית, כתבה דבר הפועלת: "הבחירות מראות ירידה בחלק מהימין. הציונים הכלליים הפסידו את אהדת בוחריהם עקב סכסוכים פנימיים, חוסר דרך אידאית עצמית, וטשטוש ההבדלים בין חלקים מתוכם לבין 'חרות'. פרט נוסף: בסיעה המוקטנת של הציונים הכלליים בכנסת לא תהיה חברה - זו הפעם הראשונה".

כשמלאו לה חמישים כתב ש"י עגנון מסה לכבודה

הדברים נכתבו לנוכח פרישתה של שושנה פרסיץ מהכנסת. היה זה ביטוי לסולידריות נשית. פרסיץ היתה ח"כ מטעם מפלגת ימין. דבר הפועלת היה ביטאון של תנועת העבודה. אך בהתייחסותה לשאלת ייצוג נשים בכנסת לא הבדילו ביניהן על בסיס מפלגה.

עד לא מזמן היה הערך על שושנה פרסיץ בויקיפדיה דל ולוקה בחסר. מורות ומורים אולי מכירים את שמה מהרחוב המוביל לקרית החינוך בצפון תל-אביב בו שוכנים סמינר לוינסקי, קמפוס צפון של סמינר הקיבוצים ומכון מופ"ת. שתי סטודנטיות בחרו להרחיב את הערך עליה בויקיפדיה במסגרת הפרויקט המסכם בקורס. העבודה היתה רבה.

שושנה פרסיץ היתה אשת ציבור, חברת כנסת, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, מראשי מפלגת הציונים הכלליים והאישה הבכירה בה, מזכירת כבוד של האגודה הציונית "חובבי שפת העבר", חברה במרכז ציוני רוסיה וצירה בקונגרס הציוני, חברת מועצת עיריית תל-אביב וראש מחלקת החינוך בעיר, מייסדת הוצאת הספרים העברית אמנות שהוציאה לאור ספרים קלאסיים בתרגום לעברית וספרות מקור לבני ובנות הנעורים, כלת פרס ישראל ואם לארבעה שאיבדה את בן זוגה והיא כבת 32. 

הערך המורחב שהעלו שתי הסטודנטיות, מורות בעצמן, מלמד שמבני הציבור ברחוב על שמה בתל-אביב הולמים את מרחב פועלה. היא היתה אשת חינוך וספר. כיהנה כחברת כנסת מ-1949 ועד 1959, תמיד בתפקיד יו"ר ועדת החינוך והתרבות. באותן שנים קיבלה הכנסת את חוק חינוך ממלכתישושנה פרסיץ ראתה בחוק זה יסוד לשחרור החינוך מהתלות המפלגות. 

בהוצאת הספרים שלה תרגמו את מיטב היצירות של צ'רלס דיקנס, ויקטור הוגו, דה-אמיציס ואחרים. בראיון שנתנה ב-1963 לעיתון דבר אמרה: "אני יודעת לעשות כסף מספרים, אך איני יודעת לעשות מספרים כסף". 

פרסיץ היתה חברת כנסת ברשימת הציונים הכלליים. באותם ימים היה לה כוח פוליטי משמעותי: ב-1951 זינק שיעור חבריה, בין היתר בזכות הקמפיין "תנו לחיות בארץ הזאת", סיסמה שאזרחים ואזרחיות הזדהו עמה לנוכח "הצנע". הקמפיין של הציונים הכלליים כמפלגת מרכז והצלחתם בכנסת השנייה צפה ועולה לנוכח זינוק ושקיעה של סיעות אחרות, שהניסיון ההיסטורי מלמד שאין להן נשימה ארוכה. הציונים הכלליים כבר אינה קיימת. לימים התלכדה עם סיעות אחרות למפלגת הימין הגדולה.

אם נספורנגלה שבאותם ימים, בשונה מסיעות מפלגות המרכז דהיום כמו יש עתיד, מספר הנשים בסיעת הציונים הכלליים נמוך מאוד. בכנסת הראשונה ובכנסת השנייה היתה פרסיץ אישה יחידה. בכנסת השנייה היו שתיים, אך הסיעה מנתה אז למעלה מ-20 ח"כים (השנייה היתה בת-שבע כצנלסון)

פרסיץ פעלה לקידום נשיםבהרחבתן את הערך פירטו הסטודנטיות כמה מיוזמותיה לקידום מעמד האישה. היא פעלה לתיקון פקודת מס הכנסה כדי להפריד את הכנסותיהם של בני זוג עובדים. כאשר עמדה בראש ארגון נשי הציונים הכלליים פעלה להגדלת ייצוג נשים במוסדות המפלגה והגדלת תקציב ארגון נשים זה. היא פרשה מהכנסת ב-1959 אך לא מהפעילות הציבורית. גם בקרב מקבלי פרס ישראל בחג העצמאות העשרים למדינה ייצגה מיעוט. עם 22 הזוכים נמנו שתי נשים. שנה מאוחר יותר הלכה שושנה פרסיץ לעולמה.

הפמיניזם של שושנה פרסיץ לבית זלוטופולסקי ניכר בעיקר במרחב הפרטי שלה. מהערך שכתבו הסטודנטיות עולה שהיתה יותר מכול אישה עצמאית. ב-1911, והיא בת 18, נישאה ליוסף פרסיץ. בשנה הראשונה לנישואיהם ביקרו בארץ-ישראל והחליטו שיבואו לחיות כאן. לקראת העלייה למדו ערבית. זמן קצר לפני שעלו נפטר יוסף במפתיע, והוא בן 39. היא הגיעה לארץ עם ארבעת ילדיהם ועם ארונו. הם הגיעו לנמל יפו ויצאו לבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.


שלושה חודשים אחר כך ייסדה פרסיץ את הוצאת אמנות בשדרות רוטשילד בתל-אביב. בית הדפוס הועבר לרחוב יהודה הלוי ומשם לבניין גדול בפינת שינקין ומלצ'טבו לימים תשכון מערכת "דבר" שגם בראשה עמדה שנים רבות אישה, שגם הערך עליה בויקיפדיה הורחב במסגרת פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה
.