18 בפברואר 2014

גיבורת השואה פלה פינקלשטיין

עם העלאת הערך על לוחמת אצ"י לויקיפדיה


בתקופת השואה היתה פלה שפשיק, חברת בית"ר בוורשה שגם נולדה בעיר, קשרית הארגון הצבאי היהודי (אצ"י) תחת פיקודו של פאוול פרנקל בפולין. היא השתתפה במרד גטו ורשה ולקחה חלק במאבקם הנואש של חברי וחברות המחתרת שלה בכיכר מורנובסקה. אחרי שנתפסה היתה אסירה במיידאנק ואחרי כן באושוויץ והשתתפה בצעדת המוות. לארץ הגיעה ב-1946 באופן בלתי לגאלי. על האונייה הכירה את אריה פינקלשטיין. אחרי שנה הם נישאו. הנוסעים נעצרו במחנה עתלית. אחר כך היתה חברה באצ"ל ובתנועת חרות. הם גרו תקופה קצרה בחולון. היא זכרה שמישהו מנציגי העירייה פנה אליה והציע לה להסיר את המספר מהזרוע. אחר כך התיישבו במושב נורדיה שבשרון. 


פלה פינקלשטיין 1921-2008


בדצמבר 2004 שוחחתי עם פלה בביתה במושב נורדיה. הקשר בינינו נוצר בעקבות יוזמה של משה ארנס לשחזר את דיוקנו של מפקד אצ"י פאוול פרנקל, שאף תמונה שלו לא נשמרה, באמצעות מומחה קלסתרונים. פלה פינקלשטיין נמנתה עם פקודיו של פרנקל, וגם הפעם נקראה למשימה. הפעם היה זה כדי לשחזר את תווי פניו של האיש.

בפגישתנו סיפרה לי על פועלה במחתרת בתקופת השואה. באותם ימים ציינו 60 שנה למרד גטו ורשה. היא סיפרה גם על בואה לארץ, על השנים הראשונות במושב, וגם על ההווה. שמחה להרחיב על תגובותיהם החמות של התלמידים והתלמידות בבית הספר בנורדיה, להם נהגה לספר על מה שעברה בימי מלחמת העולם, ועל המשתתפים והמשתתפות במשלחות לפולין אליהם היא מצטרפת בתור "אשת עדות". כמו ניצולים וניצולות אחרים, גם היא התנגדה עקרונית לשילומים מגרמניה, אבל קיבלה פיצויים אישיים. "אנחנו היינו בדעה שאי אפשר לשלם את זה, מה שעשו לעם שלנו. אבל היינו במצוקה פה", היא אומרת. 

היא זכרה את מפגשיה בארץ עם ניצולים וניצולות מגטו ורשה. למרות השנים הרבות שעברו מאז, העלבון עדיין צורב. "היה כנס פעם, של לוחמי גטאות, והייתי מוזמנת והייתי שם וכולם דיברו אתי, וצביה לובטקין לא רצתה להיפגש אתי. זה היה בתל-אביב. כנס שלהם, של קיבוץ לוחמי הגטאות. והיא לא רצתה להיפגש אתי. רק בגלל כל הדברים האלה. הרי הם רצו להכחיש, כל הזמן הכחישו, אמרו שרק הם מורדים. זה כך היה. פוליטיקה כזו היתה. חברי קיבוץ לוחמי הגטאות ידעו את כל הסיפור שלי. אני סיפרתי להם שצביה ואני עבדנו יחד. שהלכנו פה ושם. היא לא רצתה לשמוע את האמת, על הארגון שלנו. פוליטיקה, בטוח. הם לקחו הכול על עצמם. פעם כתבו עלי שאני יצאתי דרך צינורות ביוב? לא כתבו". המועקה, כמו גם התחושה שנעשה אי-צדק היסטורי המשיכו ללוות אותה גם כעבור שנים רבות.

כעבור שנים העניקה הכנסת, באיחור רב מדי, אות הוקרה מטעם המדינה ללוחמי מרד גטו ורשה. כמו רוב מקבלי האות, גם היא, שהלכה מאז לעולמה, לא זכתה לזאת.


בית"רים בפולין, 1937

סיפורה של פלה פינקלשטיין הוא רק אחד מהסיפורים שהודרו מהסיפור ההירואי על מרד גטו ורשה כפי שנשמע בארץ בשנות החמישים ובתחילת שנות הששים. בשנות המדינה הראשונות לא היה לימין החילוני מנגנון אפקטיבי להבניית גיבורות וגיבורים משלו, בוודאי לא בהשוואה לזה של תנועת העבודה, במיוחד לשמאל הציוני. חלקה נפקד גם ממקורות פופולריים ברשת. לפני כשנתיים הוספתי את שמה לתת-הערך הקצר (מדי) על הקשריות בארגון הצבאי היהודי (אצ"י) בויקיפדיה, אך הפרטים הוסרו.

הפוסט הזה פורסם לראשונה  בדצמבר 2012. זהו אחד הפוסטים הראשונים שהעליתי לבלוג, בעקבות מאמר בנושא הפוליטיזציה של מרד גטו ורשה ופורסם באותו החודש בכתב העת "האומה" של מסדר ז'בוטינסקי (גיליון 188). כעבור כמעט שנתיים בחרה סטודנטית שלי להקדיש לפלה פינקלשטיין את הפרויקט המסכם שלה בקורס. היא אספה מידע רב בארכיונים ונפגשה עם בני משפחה. במסגרת העבודה על הערך למדה שפלה פינקלשטיין נולדה לאביה מדרכי גורקביץ ולאמה ריבה שפשיק, והיתה הצעירה מבין חמישה ילדים. אחרי שנפטר אביה אימצה משפחת האם את הילדים, והם נשאו מאז את שם המשפחה של האם - שפשיק. בגיל חמש עשרה הצטרפה לבית"ר בעקבות אחיה משה, שלימים נרצח כשניסה לחבור לפרטיזנים.

לערך פלה פינקלשטיין בויקיפדיה