אל תגידי לא ידעתי

בעקבות עורכת הדין הפמיניסטית תהילה מטמון 

מה שהרגיז במיוחד את תהילה מטמון היה אדישות, ולא סתם אדישות: אדישות של נשים למעמדן כאזרחיות מדינת ישראל. הצעירות בארץ חושבות שהמעמד שלהן שווה למעמד הגברים, הסבירה, אך זו טעות. בסוף הן תגלנה זאת בעצמן, למשל במקרה של גירושין. אז, "מתגלה להן האמת והן עומדות ומשתוממות: 'מה? אנו המתגייסות לצבא, הממלאות את כל החובות המוטלות על כל אזרח אין לנו בעצם כל זכויות אישיות?". התשובה לשאלה היתה לא. בעיניה, הבעיה היתה לא רק חוק שצריך לתקן אותו, אלא חוסר המודעות של הנשים למצב. כאשר נשים מגלות שהן לא שוות, זה קורה בדרך כלל כשהן במצב רגיש במיוחד, כאשר פוקד אותן משבר משפחתי. היא כתבה זאת על בסיס ניסיונה המקצועי: תהילה מטמון היתה עורכת דין ופעילה פמיניסטית, שנתנה ייעוץ ועזרה משפטית לנשים והקימה לפני כשבעים שנה את "האיגוד לשיווי זכויות האישה בישראל" שעד מהרה נודע בתור בתור "הליגה לזכויות נשים בישראל".

תהילה מטמון / מקור: אנציקלופדיה תדהר

מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של נשים בכנסת?

זה לא רק נאווה בוקר*

כל עוד אין בכנסת סיעה שמייצגת באופן רשמי נשים באשר הן, אין טעם לשגות באשליות ולצפות שח"כיות יעמידו ענייני נשים לפני האינטרסים של מפלגתן. ודאי לא כשהקואליציה נשענת על רוב דחוק. זה גם אחד המקורות להתנהגות המבישה של ח"כ נאוה בוקר מהליכוד בנושא אות ההוקרה, שהוענק לאייל גולן מטעם השדולה לקידום הזמר העברי בכנסת, שבראשה היא עומדת. ההתבטאויות של בוקר מלמדות שגם היא יודעת שהדרך לשמור על הכיסא שלה עוברת בתמיכה של חברי המפלגה, לא של ציבור הנשים. ולא רק זה: היא גם אומרת זאת בפה מלא. ולכן, יש טעם להחליף את הציפייה בהשלמה עם המציאות: חברות כנסת הן חברות מפלגה, ורק אחרי כן, אם בכלל, הן חברות של נשים.

חברות הכנסת בבה אידלסון ועדה פישמן מימון, 1952 / צילום: האנס פין

הציפייה הנכזבת הזו היתה גם בין הסיבות לחצי הזעם והאכזבה שהופנו כלפי הח"כיות שהצביעו נגד הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא רצח נשים. העיתונאית אושרת קוטלר אמרה שזהו "אות קלון לשרות ולחברות הכנסת", וכינתה אותן "סמל הבושה" ("המגזין", ערוץ עשר). דברים דומים אמרה השחקנית גילה אלמגור בריאיון ביום שביתת הנשים (ב"כאן" רשת ב'). אף שקוטלר ואלמגור צודקות, ההיסטוריה מלמדת שאילו הצביעו ח"כיות מהקואליציה בעד, לא כל שכן כולן, זה היה מפתיע ביותר.

להיות אישה חופשייה בארצנו

בעקבות עדה פישמן מימון

"במאמצינו לחתור לשוויון חברתי נביא תרומה חשובה להתפתחות החברה האנושית. עלינו לראות במאבקנו זה חזון אנושי בכלל, ובפרט בדור הזה של קיבוץ גלויות במולדת", כך אמרה עדה פישמן מימון בנאום שנשאה לפני כמעט 70 שנה, זמן קצר אחרי הבחירות לכנסת הראשונה. היתה זו אחת מהפעמים הרבות בהן דיברה וכתבה בנושא אפליית נשים בישראל וקידום זכויותיהן, בהיבט חוקי ומשפטי וגם חברתי וחינוכי, אפלייה אליה נחשפה בעודה נערה. 

עדה פישמן מימון / מקור: אוסף ביתמונה