17 ביולי 2018

הלוחמת הנכה שהתנדבה לפיגוע התאבדות

סיפורה של חברת לח"י פאניה רסקין


פַאנְיָה רסקין הלכה לעולמה ב-20 ביולי 1947, במותה היתה בת 31. היא נבדלה מרוב חברותיה למחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל) לא רק בשל גילה. בשונה מהנערות קלות הרגליים, היא לא יכלה לעמוד, לא כל שכן ללכת. פלג גופה התחתון היה משותק, והיא היתה מרותקת למיטה. בכתביהם של אנשי לח"י חוזרת ונזכרת המסירות הרבה שגילתה רסקין, שכונתה גם "הלוחמת הנכה", לאידיאולוגיה של מחתרת זו, שראתה במנדט הבריטי שלטון כיבוש ואחת מדרכי הפעולה העיקריות שלה היו התנקשות בחיי קצינים ושוטרים וחבלה במתקנים בריטיים. "לו בחורה זו היתה בריאה, חשבתי בלבי, איזו תועלת יכולה היתה להביא לתנועה", כתב אחד מהם. מהסיפורים עליה ברור שעל אף המוגבלות הפיזית, רסקין הביאה גם הביאה להם תועלת. זאת לא רק מפני שתחת מיטתה נחפר מחסן נשק ולא רק מפני שהתנדבה להשתתף בפיגוע התאבדות של מחתרת יהודית זו, אלא בעיקר בשל אישיותה המיוחדת. 

פאניה רסקין 1947-1916 / מקור: עמותת לח"י 

היא נולדה ב-26 ביוני 1916 בריגה, לטביה, למדה בגימנסיה עברית והיתה חניכה בבית"ר. כשהיתה בת 19 עלתה לארץ, היתה חברה באצ"ל ואחר כך בלח"י. כינויה במחתרת היה מרגלית. בארץ השתלבה בפלוגות הגיוס של בית"ר והגיעה לראש פינה. 

כמו צעירות אחרות נשלחה לעבוד במטבח. חיים דבירי (נובודבורסקי), מאנשי "ברית הבריונים" ומראשוני לח"י, סיפר שרסקין היתה "עדינה ומפונקת, תמירה וחולמנית", אך "לא חסה על ידיה הענוגות ולא נרתעת מעבודת המטבח המפרכת". לדעתו, עבודה כזו פיתחה בקרב נשים רגש אחריות כלפי הקבוצה, והמטבח היה ל"כור ההיתוך שחישל את אופיין של בנות אמידים שלא טבלו מעולם את ידן במים". הנה עוד ביטוי ליחס כלפי נשים באשר הן נשים בפלשתינה-א"י בלי הבדל שמאל וימין, סוציאליסטית או בית"רית. אלה וגם אלה נשלחו למטבח.


26 ביוני 2018

מה הבעיה עם הסרטון "תתמודדי!!!"?

בעקבות הקמפיין לקראת הבחירות המקומיות* 


באחרונה העלתה הרשות לקידום מעמד האישה לאוויר את הסרטון "תתמודדי" בכיכובה של הקומיקאית ליטל שוורץ, בו היא קוראת לנשים לקחת יוזמה ולהתמודד בבחירות המקומיות שיתקיימו ב-30 באוקטובר השנה. בסרטון, המדמה אולפן, מגישה הקומיקאית את תוכנית הטלוויזיה "הכל קל עם ליטל", בה היא נותנת לנשים עצות כדי לפתור בעיות ומצוקות. עירית מרחובות שואלת איך להתמודד עם הילדה הקטנה שלה, שהיא בררנית גדולה באוכל; אורטל מהוד השרון מתלוננת שבפארק שליד הבית שלה החליפו את מתקני השעשועים; אפרת מחיפה צריכה להתמודד עם הבוסית שלה בעבודה; נטלי מאשדוד מספרת על בעלה, שכל היום מתלונן. שוורץ לא טורחת להקשיב, קוטעת כל אחת אחרי המשפט הראשון ונותנת לכולן עצה אחת, והיא: "תתמודדי!!!" (שלושת סימני הקריאה במקור).




כמו סרטונים אחרים מטעם ממשלת ישראל, גם הסרטון הזה רווי סטריאוטיפים. הצבעים השולטים באולפן הם כחול וורוד, תכנית הטלוויזיה מיועדת לנשים ועיקרה המלצות לחיים טובים יותר ונטלי מאשדוד מדברת בחי"ת ועי"ן. לשם שינוי, המגישה לא מגלה אמפתיה כלפי הקהל, לא קוראת לנשים להיעזר בנשים במצב דומה, לא חולקת מניסיונה האישי וגם לא מנחמת אותן שזה יעבור. היא קוראת להן להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות במטרה לקדם פתרונות לבעיות והמצוקות שלהן, ומזכירה את השיעור הנמוך של נשים בקרב מועצות עיר במדינת ישראל, שגם בעיניה הוא בלתי נסבל. ההנחה היא, שקריאה זו עשויה לדרבן נשים לקום ולהתמודד, אך ההיסטוריה של קריאה כזו ודומות לה מלמדות שזה לא מספיק. למה?


6 ביוני 2018

פרופסור חלוצה באוניברסיטה העברית

בעקבות חוקרת עולם הצמחים פרופ' טשרנה רייס 


טשרנה רייס, חוקרת עולם הצמחים, היתה אחת הפרופסוריות הראשונות באוניברסיטה העברית בירושלים. כשהגיעה לארץ כבר היתה חוקרת ומרצה בעלת ניסיון בנושא פטריות ואצות. היא נולדה בוויניציה, היום באוקראינה, לרחל ושמואל רייס. אחרי סיום הגימנסיה למדה באוניברסיטה בז'נווה, בת 25, קיבלה תואר דוקטור למדעי הטבע, על מחקר בתחום האלגולוגיה (חקר אצות) הניסיונית, בהדרכתו של הבוטניקאי וחוקר האצות השוויצרי פרופ' רוברט שודא. במהלך מלחמת העולם הראשונה הקימה וניהלה בית ספר לילדי פליטים בעיר חוטין בברסביה. אחרי המלחמה החלה בקריירה אקדמית באוניברסיטה באודסה.

פרופ' טשרנה רייס

ב-1921 עברה לאוניברסיטת בוקרשט, שם הדריכה וחקרה במשך שמונה שנים הדריכה תלמידים בפקולטה וניהלה סיורים בוטניים בהם הכירו התלמידים את הצמחים. לאור העלייה במספר התלמידים העמידה האוניברסיטה לרשותה שני עוזרים, שסייעו לה בעבודות מעשיות וביצעו מחקרים בהדרכתה. בראשית שנות השלושים לימדה בשיעורי קיץ באוניברסיטה קלרמונט פרנד שבצרפת, בה הדריכה תלמידי מחקר ומורים. באביב 1934 הגיעה לירושלים.