סיפורה של חברת לח"י פאניה רסקין
פַאנְיָה רסקין הלכה לעולמה ב-20 ביולי 1947, במותה היתה בת 31. היא נבדלה מרוב חברותיה למחתרת לח"י (לוחמי חרות ישראל) לא רק בשל גילה. בשונה מהנערות קלות הרגליים, היא לא יכלה לעמוד, לא כל שכן ללכת. פלג גופה התחתון היה משותק, והיא היתה מרותקת למיטה. בכתביהם של אנשי לח"י חוזרת ונזכרת המסירות הרבה שגילתה רסקין, שכונתה גם "הלוחמת הנכה", לאידיאולוגיה של מחתרת זו, שראתה במנדט הבריטי שלטון כיבוש ואחת מדרכי הפעולה העיקריות שלה היו התנקשות בחיי קצינים ושוטרים וחבלה במתקנים בריטיים. "לו בחורה זו היתה בריאה, חשבתי בלבי, איזו תועלת יכולה היתה להביא לתנועה", כתב אחד מהם. מהסיפורים עליה ברור שעל אף המוגבלות הפיזית, רסקין הביאה גם הביאה להם תועלת. זאת לא רק מפני שתחת מיטתה נחפר מחסן נשק ולא רק מפני שהתנדבה להשתתף בפיגוע התאבדות של מחתרת יהודית זו, אלא בעיקר בשל אישיותה המיוחדת.
 |
| פאניה רסקין 1947-1916 / מקור: עמותת לח"י |
היא נולדה ב-26 ביוני 1916 בריגה, לטביה, למדה בגימנסיה
עברית והיתה חניכה בבית"ר. כשהיתה בת 19 עלתה לארץ, היתה חברה
באצ"ל ואחר כך בלח"י. כינויה במחתרת היה מרגלית. בארץ השתלבה בפלוגות הגיוס של בית"ר והגיעה לראש פינה.
כמו צעירות אחרות נשלחה לעבוד במטבח. חיים דבירי (נובודבורסקי), מאנשי "ברית הבריונים" ומראשוני לח"י, סיפר שרסקין היתה "עדינה ומפונקת, תמירה וחולמנית", אך "לא חסה על ידיה הענוגות ולא נרתעת מעבודת המטבח המפרכת". לדעתו, עבודה כזו פיתחה בקרב נשים רגש אחריות כלפי הקבוצה, והמטבח היה ל"כור ההיתוך שחישל את אופיין של בנות אמידים שלא טבלו מעולם את ידן במים". הנה עוד ביטוי ליחס כלפי נשים באשר הן נשים בפלשתינה-א"י בלי הבדל שמאל וימין, סוציאליסטית או בית"רית. אלה וגם אלה נשלחו למטבח.
כמו צעירות אחרות נשלחה לעבוד במטבח. חיים דבירי (נובודבורסקי), מאנשי "ברית הבריונים" ומראשוני לח"י, סיפר שרסקין היתה "עדינה ומפונקת, תמירה וחולמנית", אך "לא חסה על ידיה הענוגות ולא נרתעת מעבודת המטבח המפרכת". לדעתו, עבודה כזו פיתחה בקרב נשים רגש אחריות כלפי הקבוצה, והמטבח היה ל"כור ההיתוך שחישל את אופיין של בנות אמידים שלא טבלו מעולם את ידן במים". הנה עוד ביטוי ליחס כלפי נשים באשר הן נשים בפלשתינה-א"י בלי הבדל שמאל וימין, סוציאליסטית או בית"רית. אלה וגם אלה נשלחו למטבח.
